איך שיר נולד? או למה אתם צריכים להזיז את התחת ולהגשים חלומות

Updated: Mar 26, 2019


איך שיר נולד?

מה הקטע שלנו בני האדם?

למה הכל תמיד כזה קשה?

ולמה יש כל כך הרבה אנשים שרוצים להשיג דברים ולא מצליחים?

ואצלנו הנשים וו-או-וו כמה מחשבות ותירוצים,

ו"למה לא" ו"למה כן", ו"למה היא יכולה?" ו"למה אני לא יכולה?",

מה נסגר אתנו?


נכון אני חובשת את כובע המאמנת ואנשים שבאים אליי להתאמן באים כי הם רוצים להגשים חלומות,

אבל לא רק הם.

כולנו נושאים על עצמנו שק מלא תירוצים ומחשבות שירשנו מאבות אבותינו בעוותנו

יש עלינו שקים של מחשבות ואמונות ופחדים וחרדות.

אמנם נדמה לכם שהפוסט הזה כתוב בגוף שלישי אבל הוא לגמרי מדבר בגוף ראשון – כלומר אני – כלומר מה הבעיה'שלי?


אז נכון אני מגדירה את עצמי כבן אדם לא חרדתי בכלל, שאם הוא רוצה הוא עושה.

אבל,

וזה "וואחד" אבל,

זה לא אומר שמלא קולות וציוצים לא מצטרפים לעשייה שלי.


זה לא סוד שאני אוהבת לכתוב,

הרי זה מה שאני עשה ברגע זה ובכל רגע שיש לי מחשבה שאני לא רוצה לאבד זכויות יוצרים עליה,

אני מיד כותבת אותה על איזה פתק אלמותי או איזו טיוטה אחת ממיליון באיזה קובץ של איזה מכשיר חשמלי שמונח למזלי לידי.

והכתיבה הזו גורמת לי לרצות לכתוב עוד, כי אם אני כבר כותבת פוסטים אז למה שלא אכתוב ספר?

וכאן הצטרפו לחבורה כל הגרציות מהספסל של פעם

עם המשפט המעצבן "למה שכן תכתבי ספר?"

גרציות נולדו כדי לעצבן ואני מה לעשות - מתעצבנת!


הבוקר קמתי מוקדם כדי לפתוח את הקובץ שמחכה שאפתח אותו,

זה הקובץ שרוצה לגדול להיות יום אחד ולהפוך להיות ספר.

עכשיו אני בניגוד להרבה אנשים שרוצים לכתוב ספר ראיתי הרבה קבצים כאלו מימיי,

אפילו עזרתי קצת לסדר ולשייף,

הרי אבא שלי סופר שזה עתה חבק את הספר החמישי שלו,

שזה מאוד מעודד כי בדרך כלל ההורים שלנו הם השראה עבורנו למה אפשרי,

(ולא, לא נלך לדברים שאנחנו בוחרים לעשות בדיוק ההפך מהם – לפחות לא הפעם).


אז השראה - יש,

וכוונה – יש,

כישרון – אני רוצה להאמין שיש,

רצון – יש ויש,

קולות מעכבים – נוכחים גם הם!!


הבוקר כשהתחלתי לכתוב משום עלה לי הסיפור של אבא שלי,

ככה זה, מסיפור לסיפור מסתבר שהחיים זה דרמה אחת גדולה

ואנחנו חיים את מה שאנחנו מספרים לעצמנו וזה רבותיי לא מצחיק וגם יכול להיות מאוד עצוב.


אז אבא שלי יצחק קינן האהוב נולד במרוקו,

ובגיל 7 ההורים שלו העירו אותו לילה אחד נתנו לו מזוודה קטנה ולקחו אותו ברחובות

העיר העתיקה של מרקש האדומה אל הלא נודע.

הוא עלה על ספינה כולה ילד בן 7 עם מזוודה קטנה, ברילוקיישן לארץ ישראל.


כשאני ספרתי את זה פעם לאביתר ואוריה הם פרצו בבכי ושאלו אותי למה אני מספרת להם דברים כאלו עצובים, הם היו בני 6 ו 7 באותו הזמן והמחשבה שאמא ואבא שלהם יכולים לשלוח אותם לאנשהו רחוק מהם שברה להם את הלב.

ואכן הלב נשבר,

אני לא יכולה אפילו לדמיין מה עבר לאבא שלי בראש כשהיה ילד,

וכמה קשה ומאתגר זה היה עבורו ועבור שלושת אחיו הגדולים שעשו זאת לפניו.


אבא שלי הגיע לארץ וגדל בקיבוץ תל יצחק ביחד עם עוד ילדים שעלו דרך עליית הנוער והתחנכו בכפר הנוער הדסים והפכו להיות מה שנקרא "הישראלים הראשונים", שהעברית, החקלאות, ריח ההדרים, בגדי החאקי ריקודי העם הפכו להיות לפסקול חייהם,

בספר הראשון שלו "ילד מן המדבר" מספר אבא שלי על כל החלק ההוא של חייו.


ואז אחרי הצבא אבא שלי מגיע לבית שאן, בירת ה-שומקום בערך,

והופך להיות מורה ומחנך ולאט לאט כלומר מהר מהר,

הופך להיות מנהל בית הספר ומשם בקפיצה טבעית

הוא נבחר להיות ראש מועצת בית שאן וראש העיר הכי צעיר בארץ בזמנו.


עכשיו אין ספק שהסיפור עד כאן מרשים,

אבל מה שאותי הכי מרשים בסיפור של אבא שלי, חוץ מזה שהוא אבא שלי,

זה שאבא שלי כתב את השיר האהוב "ים השיבולים" וכתב ספרים וסיפורים קצרים שזכו בפרסים.

ולמה זה? אתם שואלים.


אז אותי תמיד מרתק המסע של יצירות על זמניות,

של שירים, ספרים, סרטים, אדריכלות בת אלפי שנים ועוד.

תחשבו על זה ההבדל בין "ים השיבולים" לדף במגירה היא החלטה,

ההבדל בין יצירה כמו "הארי פוטר" לעוד טיוטה אחת ממיליונים על מחשבים שפזורים בכל העולם היא נחישות,

ההבדל בין הסרט המדובר כמו "כוכב נולד" לעוד תסריט וחלום של במאי היא אמונה.


כן, זה כל ההבדל.

או יותר נכון זה כל מה שחסר,

החלטה, נחישות ואמונה.


כן אפשר ורצוי לשלב בקוקטייל הזה גם כישרון ועזרה ועוד דברים,

אבל יש רק הבדל אחד בין אלו שעושים לבין אלו שחולמים – והוא שאלו שחולמים רק חולמים

ואלו שעושים הם גם מאמינים שחלומות נועדו להתגשם.


שמעתי הרצאה מרתקת של ד"ר ג'ו דיספנזה שאתם חייבים לעצמכם להקשיב לאיש הזה,

הוא אומר הרבה דברים חכמים אבל בעיקר הוא מסביר למה כל כך הרבה אנשים בעצם חיים את העבר שלהם

יום אחרי יום, שנה אחרי שנה.


אני כותבת מאמר שלם ומקיף על העבודה שלו אבל בינתיים אכתוב לכם רק את זה:

אם תתנו מקום למחשבות חדשות להיכנס לחייכם,

הן יובילו בהכרח לאפשרויות חדשות.

ואפשרויות חדשות בתורן יאפשרו לכן לייצר דפוסי התנהגות שונים,

והתנהגות שונה תייצר לכם חוויות אחרות,

וחוויות אחרות ייצרו לכן רגשות אחרים,

ורגשות אחרים ייצרו לכם מחשבות חדשות,

ולמעגל הזה קוראים אבולוציה.


יש לנו בכל רגע נתון הזדמנות לייצר אבולוציה בחיינו,

ליצור טרנספורמציה.


נכון צריך לקחת החלטה,

וכן צריך הרבה נחישות כי שום דבר לא קל לנו בהתחלה,

ואמונה תמיד כדאי שתהיה כי היא מכניסה ממד אחר לחיינו,

ממד גדול מסך כל החלקים שמרכיבים את החיים שלנו כאן.


יאללה, נראה לי שהשתכנעתי

הלכתי לכתוב כלומר, להמשיך לכתוב...

49 views

שירה קינן

מובילה אנשים ועסקים בעולם של גם וגם

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

@ כל הזכויות שמורות לשירה קינן 2017