אנשי ההומוגמוגמוס


אנשי ההומוגומגמוס

בזמן האחרון אני מרגישה איך עולמי האישי עובר מאו –או לגם וגם.

זה הזכיר לי שבכל פעם שהייתי בהריון אז נדמה היה לי שכולן פתאום הן גם בהריון, וכשקניתי עגלת בוגבו צהובה פתאום ראיתי סביבי רק עגלות בוגבו צהובות כמו הפטריות שצצות להן אחרי הגשם,

ואז התחלתי להבחין שגם העולם כולו הופך להיות עולם של גם וגם.

יש בינינו אנשים חדשים, בטח יום אחד אחד יובל נח-הררי יכנה אותם אנשי ההומוגמוגמוס. (הומו גם וגמוס)


זהו זן חדש של אנשים שלא רק רוצים בטחון הם גם רוצים גיוון, הם לא רוצים רק כסף הם גם רוצים משמעות,

יציבות זה אחלה אבל רק אם יש בה קצת הרפתקה,

ושגרה היא מבורכת רק אם אפשר לשבור אותה לחתיכות פעם ברבעון.

עולם האו-או זה העולם הישן, או שתהייה לך עבודה מסודרת ופנסיה או שתלך אחרי החלום שלך אבל לא תהיה לך וודאות.


עולם הגם וגם זה עולם חדש, זו קפסולה מהעתיד.

עולם שיש בו גם קריירה (או כמה במקביל) וגם משמעות, ערך וסיפוק.

זה עולם שאפשר לנהל ולהתנהל מכל מקום בעולם.

וזה עולם שאתה יכול לדבר ולהכיר אנשים מכל קצוות הגלובוס.

זה בעיקר עולם שהאפשרויות בו הן אינסופיות, שהוא הרבה יותר טוב ומרגש מאשר מפחיד ומערער.


כשאני נרשמתי ללימודי האדריכלות באיטליה – "באק אין 1999", לא היה לי מושג בכלל מה זה אומר.

ידעתי שבאופק יהיו קורסים במתמטיקה ובפיזיקה ובסטטיקה אבל איכשהו השלמתי עם גזר הדין הזה וקיוויתי לטוב!


תוך כדי הלימודים הבנתי שזה קצת מוזר שלוקחים כל כך ברצינות פה איך הבניין יעמוד, ומתפלספים על הפילוסופיה שמאחורי התכנון, ושלשרטט כנסיות זה אוברייטד, אז החלטתי שאני רוצה ללמוד משהו משמעותי.


הייתי אז רק בשנה השנייה מתוך חמש והחלטתי להירשם לאוניברסיטה הפתוחה וללמוד יחסים בין לאומיים.

אלו היו ימי הפיגועים הגדולים של תחילת שנות ה- 2000 ובתור זרה בחו"ל הרגשתי שיום אחד אהיה דיפלומטית וזה יהיה הרבה יותר משמעותי מאשר לשרטט קווים על דף ולבנות בניינים באוויר.


אמנם את התואר באדריכלות סיימתי ועוד בהצטיינות אבל את התואר ביחסים בין לאומיים זנחתי ב- 2/3 הדרך כי אז עוד הייתי שייכת לעולם האו-או.

עד היום אני מאמינה באמת שיש משמעות אדירה למבנים ולסביבה הפיזית שלנו על איכות החיים שלנו, ולא במקרה שכונות עניות נראות כמו שהן נראות ושכונות עמידות נראות כמו שהן נראות.

לחבילה החיצונית יש השפעה מהותית על מי שאנחנו כבני אדם, על תפיסת העולם ועל איך שאנחנו מתהלכים בעולם.

ובכל זאת הלכתי על החבילה החיצונית, בחרתי באו הראשון לייצר סביבה יפה ומכבדת ואחר כך עברתי לאופנה שם גם התעסקתי יותר בחוץ – שוב בחרתי ב-או.


אבל כנראה שיש בי יותר מן הדם של העולם החדש (בכל זאת בת 40) ועכשיו אני מרגישה שהעולם שלי הוא גם וגם.

הוא גם מתעסק ביופי החיצוני של עולם האופנה והוא גם מתעסק בעולם הפנימי דרך האימון האישי שאני מעבירה וחיה אותו.


הוא גם וגם, כי אני גם עובדת בשביל להתפרנס אבל אני גם עושה דברים שהם משמעותיים עבורי,

אני גם משלבת יצירתיות בעסק וגם עובדת באופן מסודר וטקטי.

אני גם לומדת כל הזמן וגם מלמדת,

אני גם עובדת בלוקלי וגם בונה את העסק בגלובלי.

אני גם מאמנת אנשים בארץ וגם מאמנת ומתאמנת עם אנשים מחו"ל.

אני גם אמא אבל גם אשת עסקים,

אני גם לא מתפשרת וגם הרבה פעמים מוותרת,

אני גם יוזמת וגם הרבה פעמים זונחת פרויקטים שלא הבשילו.

ואגב אני מגדירה את עצמי גם פדלאה וגם חרוצה במיוחד.

אני גם אוכלת דברים לא בריאים וגם שומרת על התזונה.


וכמו שמתאמנת אמרה לי אתמול אני גם ימנית וגם שמאלנית.

הגבולות היום הרבה יותר מטושטשים,

אפשר להיות הכל וגם עוד.

אפשר גם לא להיות הכל ולחיות עם זה בשלום.


משהו בתודעה של בני האדם הביא את היום הזה עלינו,

שבו נוכל להיות יותר אנחנו מאשר להיות כמו שרוצים שנהיה.

להתחבר פנימה היום זה לא נשמע מוזר,

להקשיב לקול הפנימי כבר לא מבהיל אף אחד,

ולחפש משמעות וסיפוק בחיים זה כבר לא ליחידי סגולה.

אז ברוכים הבאים אנשי ה-הומוגמוגמוס – גם טוב וגם שמח שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!

65 views

שירה קינן

מובילה אנשים ועסקים בעולם של גם וגם

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

@ כל הזכויות שמורות לשירה קינן 2017