"בלוג-הולדת" שנה



לפני שנה יצאתי למסע כתיבה,

התחייבתי לעצמי לכתוב בכל יום חמישי בלוג,

פעם בשבוע לשבת מול המקלדת ולתרגם את אירועי השבוע לתובנות וסיפורים.


שתי סיבות היו למסע.

האחת אישה יקרה שפעם אמרה לי שאני קמצנית.

עכשיו בינינו קמצנית - זה חץ ללב עבורי.

הסיבה שהיא אמרה את זה, היתה כי סיפרתי לה על כל הדברים שלמדתי וידעתי, והיא שאלה מה אני עושה עם כל הידע הזה? מה אני עושה עם כל החוויות האלו? ואני השבתי: "כלום, מה זאת אומרת"!


ואז באה הסטירה המצלצלת והיא אמרה לי שלדעתה לדעת, לחוות, להכיר בלי לחלוק את זה עם העולם והסביבה זה נקרא להיות קמצנית, כי בסוף העולם שלנו זז דרך השיתוף. התנ"ך זה שיתוף, החדשות זה שיתוף, סרטים, שירים הכל זה שיתוף.

כל פיסת מידע שנעה עכשיו בעולם באה ממקום של שיתוף, גם היום כשמידע נע במהירות האור ועוד יותר בעבר כשכל מידע שנע בין אנשים הרחיב את תודעתם ואת ידיעתם של אנשים שלא יכלו לחלום לעצמם לחוות את כל העושר שקיים בעולם.


הסיבה השניה היתה שמורה לסת' גודין אולי הבלוגריסט מספר אחד בעולם. סת אומר שכולנו צריכים לכתוב בלוג, כל יום.

עכשיו בינינו בלוג כל יום זה לא פשוט – אבל זה לגמרי אפשרי.

אבל ממש כמו הצלחה מה שחשוב זה לא מה שהשגנו בסוף, מה שחשוב זה מי הפכנו להיות בסוף התהליך.

ועל זה בדיוק החלטתי לכתוב בפוסט ה"בלוגהולדת" שנה,

או יותר במדויק:

חמישה דברים שלמדתי מלכתוב 52 פוסטים


1. התמדה

אין דבר עוצמתי כמו הכוח של ההתמדה.

ההתמדה מאפשרת התפתחות, גם אם יוצאים לדרך עם אפס ידע ויכולת, ההתמדה היא המטבע בעל הערך הכי גבוה.

ברור שמחצית מהפעמים לא ממש התחשק לי לשבת ולכתוב, לא תמיד היה לי על מה, לא תמיד אהבתי את מה שיצא, אבל ההתחייבות להתמיד לימדה אותי גם על כוח הרצון וגם על החשיבות שלעשות דברים שלא בא לנו – כי בינינו לא בא ולא יבוא לנו לעשות שום דבר, אבל דווקא במקום הזה קורים הדברים החשובים באמת. התמדה היא העשייה המשמעותית.


2. כתיבה

וואו כמה דברים יש לי לכתוב על הכתיבה עצמה.

מילים אוצרות בהן כל כך הרבה כוח ועוצמה, כל כל הרבה רגש ומשמעות.

יש להן את הכוח להניע אנשים ולחבר לבבות.

וזה בדיוק מה שקרה עבורי השנה, התחברתי לכל כך הרבה אנשים טובים, המילים קרבו בינינו, עזרו לנו להכיר יותר לעומק ובעיקר עזרו לי להכיר את עצמי יותר טוב, להביע את עצמי, וללמוד להשתמש בכלי הכל כך עוצמתי של הכתיבה – שעומד לרשות כולנו.

הכתיבה מעבר לכך שהיא מקרבת ומחברת היא גם משחררת, היא עוזרת לאוורר את הראש והלב, היא עוזרת לייצר בהירות ולהתמודד עם הבלבול – כתיבה היא תרפויטית ללב, לראש ולנשמה.


3. מסע

החיים הם סוג של מסע,

חיבור של הרבה נקודות בזמן, של אירועים וחוויות.

בזמן אמת לא תמיד אנחנו מבינים אותם ואת המשמעות שלהם עבורנו אבל במבט לאחור אנחנו יכולים למצוא את ההקשרים, להבין ולהסיק מסקנות.

גם הבלוג היה עבורי מסע, למדתי להפוך כל שבוע רגיל, כל חוויה קטנה לתובנה, ניסיתי לחפש את החכמה הטמונה בחיים עצמם בכל מפגש ובכל משפט.

התהלכתי בעולם כחוקרת ומכל מקרה שהיה הסקתי לי מסקנה ותובנה לחיים.

אנחנו מגלים את עצמנו במפגש עם העולם, בחיכוך עם אנשים ושם קורא הקסם.

אנחנו זוכים בהבנות חדשות או מעדכנים תובנות ישנות בכאלו יותר עדכניות, וגם אני השנה עדכנתי הרבה מהפרדיגמות שהיוו את הסיפור שלי ועדכנתי אותם בסיפור חדש כזה שהולם את הקידומת החדשה שהרווחתי ביושר 40.


4. פגיעות

הפגיעות יושבת בבסיס הכתיבה והשיתוף, המוכנות להיות פגיעה, להוריד מסכות, לא להתנהל ולקבל החלטות מהמשפטים הידועים "מה יגידו" ו"מה יחשבו עליי".

השנה הזו לימדה אותי שהכוח טמון בפגיעות, שדווקא העוצמה באה מהמקום של השיתוף והסרת המחסומים.

כשיש לנו מה להסתיר, או כשמנהלת אותנו הבושה או הפחד דווקא אז אנחנו כל כך פגיעים.

ברנה בראון שחוקרת פגיעות טוענת שמה שקובע זה העשייה, כי העשייה מעלה אותנו למגרש, הפחד שומר אותנו ביציע, ומהיציע אין לנו יכולת להשפיע!


5. משמעות-

אחת הסיבות שבגינן התחלתי לכתוב היה החיפוש אחר משמעות. רציתי לדעת שיש לי דרך לעשות עשייה שהיא יותר משמעותית, שהיא נוגעת ומשפיעה ושהיא חיה הרבה אחרי ששוחררה לאוויר העולם.

אנחנו אף פעם לא יודעים לאן יגיעו המילים שלנו, אנחנו לא יודעים במי הם ייגעו, על מי הם ישפיעו, את מי הם ירגשו ועד לאיזה פינה בעולם הם ישייטו.

אני חיפשתי את המשמעות וגם מצאתי אותה במילים, בתובנות, בסיפורים ביכולת לגרום למישהו להבין משהו חדש על עצמו, על החיים. אני מאמינה שכל אחד מאיתנו בא לעולם כדי לעשות משהו עבור האחר, לגרום לעולם להיות מקום יפה יותר וטוב יותר, לעזור לאנשים אחרים להיות הגרסה היותר טובה של עצמם – שמחתי לגלות שהמשמעות שאני מצאתי מצאה את עצמה גם באחרים.


כמובן הבנתי עוד הרבה דברים בשנה האחרונה,

למדתי הרבה גם על הכתיבה עצמה, גם על השיתוף,

למדתי על לייקים ותגובות,

על פייסבוק וכמובן על אלגוריתמים,

למדתי לקצר פוסטים של 1200 מילים ל 600

על קשרים חדשים, חברויות שיכולות להיוולד באונליין ולעבור לחיות באופליין,

למדתי על זה שבסוף כולנו יותר דומים משונים,

למדתי שאני יותר דומה להורים שלי ממה שאני חושבת,

למדתי שמה שאנחנו סופגים בילדות שלנו הופך להיות חלק מאיתנו לטוב ולרע,

למדתי לעשות דברים גם כשממש לא בא לי,

למדתי על עצמי שאני עדיין כותבת עם שגיעות 😜 כתיב,

אבל גם למדתי להיעזר בבעלי היקר,

למדתי לשמוע משפט אחד ולהפוך אותו לסיפור שלם,

ועוד מיליון ואחד דברים.

ובעיקר למדתי שהבלוג פתח לי את הסכר,

היום אני כותבת הרבה יותר מרק פעם אחת בשבוע ולכן הבלוג עצמו יעבור שינוי במתכונת שלו,

אני עוד לא יודעת איזה מתכונת אבל אתם עוד תקראו על זה


תודה שליוויתם אותי שנה שלמה במסע הזה,

תודה שקראתם, לייקתם והגבתם,

תודה שהפכתם את המילים שלי למשמעותיות!


💛 שירה

20 views

שירה קינן

מובילה אנשים ועסקים בעולם של גם וגם

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

@ כל הזכויות שמורות לשירה קינן 2017