?מה הסיפור שלכם



השבוע צפיתי בקומדיה רומנטית.

אכן חדשות מרעישות – יש לי מעט מאוד זמן מסך –

או יותר נכון יש לי מלא זמן מסך אבל לא זמן של סרטים וסדרות

כי אני נמצאת כל כך הרבה זמן ביוטיוב, בפייסבוק ובאינסטגרם שמסך מבחינתי זה עבודה,

אבל זה היה יום ארוך של טיול בשטח – טיול שלקחתי כל כך ברצינות שהברכיים שלי עדיין מכוסות בשפשופים כי אמרו שטח ואני נמרחתי כל כולי בשטח – ליטרלי.


אז היה מאוחר ונמרוד יצא עם חברים ואני הייתי במיטה עם אביגיל שנחרה לי באוזניים והחלטתי לחפש משהו לצפות בו בנטפליקס שיעמיק לי את העייפות וירדים אותי סופית.

הקומדיה לא עמדה בהבטחתה ואני נשאבתי לתוכה, שכחתי שאני עייפה, ואיך לא – כרגיל מצאתי את עצמי בוכה.

נכון קומדיות רומנטיות הן מרגשות ומעלות לנו את מפלס הריגוש – ואני כמו שרק אני יודעת, לקחתי את זה ברצינות והתייפחתי מהדקה החמש עשרה בערך.


לעומת זאת ערב לפני העברתי הרצאה בפני 20 פלוס אנשים טובים ומקסימים, וגם שם התרגשתי מאוד, גם מהשיחות אחרי ההרצאה גם מהפידבקים – וכמובן אני לא מבזבזת שום הזדמנות ללחלח את זווית עיניי עם כמה דמעות של ריגוש שנזלו להם באוטו בדרך הביתה עם המוזיקה בפול ווליום.


לכאורה שני אירועים מנוגדים האחד לבד עם המסך (שאני אוהבת לשנוא), והשני בחברה טובה, פנים מול פנים וקול אל קול, אך היה בהם הרבה מן המשותף, שניהם היו עשויים מסיפורים אנושיים, מחוויות אמתיות או פחות של סיפורים וסטורי-טלינג, וכמו בכל פעם מחדש אני נהנית לגלות כמה סיפורים הם עוצמתיים וכמה אנחנו בני האדם מתקדמים, רצים ומתפתחים אך בסוף משתמשים בכלי אחד שנולד לפני אלפי שנים ומאז עובר כחוט השני בכל דבר שאנחנו עושים, בכל שלב באבולוציה ובכל טכנולוגיה וטכניקה.


"הסיפור הוא כמו מים שאנחנו מחממים לאמבט,

הוא מעביר מסרים בין האש לעור, והוא מנקה אותנו"

רומי


רומי הגדול כמו כל משורר, סופר ואיש שיווק משתמש בסיפור כדי לתקשר, כדי לרגש וכדי לחבר.

מילים מלוות ועוטפות אותנו כבר אלפי שנים, ומה שהכי משעשע זה בכל פעם כשבאים להספיד "טכנולוגיות" מן העבר כמו כתיבה וספרים, הם עושים את הקאמבק שלהם ופורצים למיינסטרים דרך הדלת הצדדית היישר לבמה המרכזית.


מילים הן כאן כדי להישאר,

איתם גם הסיפורים,

הספרים והכתיבה עצמה.


ככל שיוצאים יותר ספרים לאור, יותר ויותר אנשים רוצים לכתוב, יותר אנשים חושבים שהם יכולים גם, ככל שאנחנו נתקלים בעוד אנשים מהשורה שכותבים פוסטים, מביעים את דעתם ומספרים את סיפורם האישי עוד אנשים מצטרפים למעגל ועושים זאת גם.


והשבוע בהרצאה שהעברתי או יותר נכון פשוט סיפרתי את הסיפור שלי בהקשר לשינוי – הבנתי שלפני כעשר או עשרים שנה זה לא יכול היה לקרות – מסך העשן שגרם לנו לחשוב שמישהו אחד יכול והשני לא – היתנדף,

כיום כולנו לא רק יכולים לעשות את מה שאנחנו חולמים לעשות – יש לנו גם את כל הפלטפורמות לעשות את זה – בלוג כתחליף לעיתון, אינסטגרם ופייסבוק כתחליף לטלוויזיה ולמגזין האופנה ואפילו יוטיוב כבמה להעביר מסרים לעשרות אנשים או אפילו למיליונים.


כל אותם המקומות שהיו שמורים לבודדים ולמעטי מעט עכשיו כבר מאבדים את יוקרתם כי לידם צצו עוד מאות ואלפי "במות מקבילות" שבהם אנחנו האנשים הרגילים – לוקחים את המושכות של חיינו ביד ויוצאים להגשים את חלומותינו על המקלדת הווירטואלית, בסלפי או ב- Vlog.

והדבר שאיפשר לכל זה לקרות הוא אם כל האבולוציות (בעיניי בלבד -כמובן!)

"הסיפור השתנה" חברים יקרים!


יש כאלו שחיים את הסיפור שלפני 30 שנה ויש כאלו שחיים סיפור עתיק יותר – אבל הסיפור השתנה – הסיפור שמוביל את החיים שלנו, או יותר נכון הסופר הוא אנחנו.

אנחנו הכותבים, אנחנו העורכים, אנחנו מלהקים, מלבישים, אנחנו בונים לעצמנו במות ואנחנו גם אלו שקוראים לעצמנו לבמה, אם אנחנו בוחרים כמובן.


הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו הוא הסיפור שאנחנו חיים – סיפור של דרמה, או סיפור של קומדיה רומנטית, יש את המכורים לסיפורי המתח והאימה, הסיפור הוא הכלי הכי עוצמתי לחיות את החיים במלואם – כי הוא ניתן לשינוי, לשכתוב, הוא ניתן לעריכה ובכל יום אפשר לזרוק לפח את הפרק של אתמול ולהתחיל בפרק חדש.

בהרצאה של יום שלישי וגם בסרט שצפיתי ברביעי הבנתי את כוחו של סיפור, את כוחן של מילים, לרגש, להניע ובעיקר לעורר השראה.


אין מילה שיש בה יותר עוצמות מהמילה השראה – זו מילה שמזיזה הרים – שעוזרת לנו למצוא בתוכנו את העוצמות והכוחות לחלום לעצמנו דברים שלא חשבנו שאפשריים , כי יש תמיד מישהו בעולם שכבר עשה את מה שאנחנו חולמים – ואחרי שהראשון כבר עשה את זה – נוהרים אחריו אלפים – כי פתאום המסע והיעד נראים אפשריים ובהירים.


אז מה הפואנטה בסיפור שלי?

אותה הפואנטה בשינוי הדרת – כמו תמיד,

שינוי הוא אפשרי,

וכולנו יכולים אם אנחנו רק רוצים.


סיפור טוב יש בו רגש, הזדהות והוא גם מניע לפעולה.

הסיפור הבא שלכם נמצא במרחק כמה מילים מכאן –

שבו,

חלמו אותו

ואז תכתבו אותו כדי שהוא ירגש אתכם בכל יום מחדש,

כדי שתרגישו שהוא שלכם,

ומבטא את מי שאתם בליבה – בפנים – בלב.


ובעיקר קומו לחיות את הסיפור הזה יום אחרי יום –

ולא,

אל תחיו בסרט...

תחיו את הסיפור שלכם!


או כמו שאומרת אחותי האהובה "את חיה בסטורי.." (ליטרלי)

שירה קינן

מובילה אנשים ועסקים בעולם של גם וגם

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

@ כל הזכויות שמורות לשירה קינן 2017