על גרפים ושווי עצמי

שווי השוק שלנו הוא לא במיקור חוץ - רק אנחנו אחראים על הערך שלנו

כמה שאני לומדת יותר ומתנסה יותר באימון ובהקשבה תמיד נדמה לי שבסוף הכל יושב על אותם הדברים. בתקופה שהייתי אובססיבית לגבי דתות וזרמים מסוימים הבנתי בסופו של דבר שבבסיס כולם אומרים את אותו הדבר, כל אחד נותן שם שונה לאל, עוטף את זה בשלל מצוות וסיפורים אך אף אחד לא מקורי מספיק כדי לייצר אמת אחרת בעיניי, יש כוח ביקום, אחרים רואים אותו בשמיים ואחדים מבינים שהוא בכלל בתוך כל אחד מאתנו, כך או כך יש יותר מהמשותף מאשר מהשונה.

בהקשבה שלי לנשים ולגברים שאני מאמנת אני מבחינה איך כולנו, כולל אני, פועלים או לא פועלים ממקום של ערך, של שווי.

כשחשבתי לכתוב את הפוסט הזה על שווי ועל שוויון עלתה לי בראש תמונה של הבורסה בניו-יורק איפה שערך של חברות נקבע, מניות נקנות ונמכרות, חברות עולות ומתרסקות.

ניסיתי לדמיין כזה מקום שחורץ וקובע את הערך של כל אחד מאתנו, גוף חיצוני שמחליט את שווי השוק שלנו, אם אנחנו בעלי ערך או אם אנחנו ממוצעים, או חס וחלילה בכלל לא שווים.

נשמע אבסורדי נכון?

אבל המציאות לא רחוקה בפועל.

רוב הערך העצמי שלנו נבנה על מקורות ומשקיעים חיצוניים, חלק מאוד גדול מהחיים אנחנו מעבירים בלמדוד את השווי שוק שלנו לפי איך אנחנו נראים, כמה חברים יש לנו, אם אוהבים אותנו, מרכלים עלינו ועוד שלל אירועים שגרתיים שמעלים או מרסקים לנו את הגרף שבלב.

אתמול ראיתי כתבה על תופעה עולמית שבה אנשים מנתחים את עצמם או מזריקים חומרים לפנים שלהם כדי להיראות כמו שהם נראים בפילטר של הסלפי.

האמת הרגשתי חרא.

גם בגלל שאני בעיצומו של אתגר סלפי שמנער אותי היטב מאזור הנוחות וגם כי אני נחרדת מהמחשבה שהבת שלי יום אחד תרצה לעשות ניתוח כדי להיות דומה לפילטר של הסלפי (הצילו...).

אמנם תופעת הניתוחים הפלסטיים היא לא דבר חדש, גם בגדים ועוד סמלים חיצוניים הם מקור לשווי ולערך העצמי שלנו, אבל נדמה שעשינו מיקור חוץ רציני לערך שלנו, לשווי ולאהבה העצמית.

אני מנסה לדמיין עולם שבו אנשים מסתובבים עם ערך עצמי תקין לא גבוה ולא נמוך, אוהבים את עצמם, גאים על הדרך שעשו, על הנפילות מהם קמו, על האף איתו נולדו, על הגוף הלא מושלם שהביא ילדים לעולם, מקום שבו אנחנו לא מבלבלים את מי שאנחנו בפילטר עם מי שאנחנו באמת.

שוב נדמה לי שהעולם הולך בשני צירים מנוגדים האחד הולך לאיבוד בתוך עצמו והשני מגלה את עצמו, מתבונן פנימה, מקבל את מי שהוא, לומד לראות איך כל אחד הוא שונה ומיוחד בדרכו שלו.

השבוע ראיתי איזה סרטון בפייסבוק של אישה מרשימה בשם וריין ברנדון, מלאת אנרגיות, קולחת, עוצמתית ואז באיזשהו רגע היא אמרה אתם יודעים למה אתם אוהבים לראות אותי ואומרים לי שאני מדהימה, עוצמתית וחדה?

ואז היא אמרה את הדבר הכי חשוב שכולנו צריכים לזכור: "אתם רואים את כל הדברים האלו בי כי הם קיימים גם בכם, אתם יכולים לזהות את העוצמה שבי כי היא חלק מכם, אנחנו לא רואים באחרים משהו שלא קיים בנו, אנחנו יכולים לזהות את הניצוץ שבאחר רק אם אנחנו יודעים שהוא קיים גם אצלנו".

שווי לא ניתן לנו בתעודה או בתואר, שווי הוא חלק ממי שאנחנו, נולדנו אתו, זכינו בו ברגע שהיינו בגודל של אפון. שווי לא נמצא בגרפים ולא בבורסה לערך עצמי, שווי נמצא בקיום שלנו, חלק מהשלם שאנחנו.

ובגלל שאנחנו רגע לפני יום האישה ורגע אחרי המחטף של יום האם, אני מקדישה את הפוסט הזה לכל הנשים שבחיי (כי אנחנו מלמדים את מה שאנחנו צריכים ללמוד בעצמנו).

השווי שלכן הוא שלכן!

הוא לא תלוי נסיבות ולא תלוי אהבות ואכזבות,

אם אתן ממש חייבות אותו בגרפי

אז הוא קו עולה וצומח שעם כל יום שמגיע הוא עולה ועולה.

ואם אני מבינה שאף אחד לא יכול לתת לי את הערך והשווי שלי,

וגם אף אחד לא יכול לקחת אותו אז פתאום יש שקט.

שקט נטול דרמה.

עם מה שיבוא אני אתמודד,

ואם יהיה קשה אני אמצא את הדרך.

כך או כך מי שאני לא ייסדק מקסימום רק יתחזק.

כשאנחנו נוטשות את הגרף החד של החיים,

ה- HIGH וה- LOW מתחלפים בגרף גלי מתון, במגמת עלייה מתמדת.

אפשר לוותר על הדרמה החיצונית,

כשבפנים אנחנו שלמים.

GO GIRLS!

30 views

שירה קינן

מובילה אנשים ועסקים בעולם של גם וגם

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

@ כל הזכויות שמורות לשירה קינן 2017