על חירות, דת ואור



לפני כמה שבועות צפיתי בקולנוע בסרט "הספר הירוק". הסרט מספר את סיפורו האמתי של נגן ממוצא אפרו-אמריקני שיוצא למסע הופעות בחלק הדרומי של ארצות הברית עם נהג לבן.

הספר הירוק היה ספר של כל המקומות בדרום ארה"ב שבהם יכלו להתארח ולישון אמריקאים ממוצא אפריקני או בלי כל הפוליטיקלי קורקטיות – אנשים בעלי עור שחור - סרט חובה בעיניי.


אני אוהבת את כל הסרטים שמספרים את ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה של האנושות, כי היא מדברת אליי הרבה יותר מאשר מה שקרה או לא קרה לפני 2000 שנה וגם היא כנראה הרבה יותר קרובה לאמת ביחס לדברים שאין לדעת אם קרו או לא ולעתים נדמה שהם יותר מסורת מהיסטוריה.


ואכן ההיסטוריה המאוד מאוד קרובה של העבדים האפרו-אמריקאים בארצות הברית אותי מרתקת – כי מצד אחד היא מספרת סיפור של חושך, פחד ושנאה ומצד שני סיפור של אור, אחדות וקדמה.

ואלו הסיפורים שמעוררים בי השראה כי הם מראים לי איפה היינו עד לא מזמן ולאן אנחנו עוד יכולים להגיע.


לפני 60-70 שנה אמריקאים בעלי העור השחור לא יכלו לישון בכל מקום, לא יכלו לסעוד בכל מסעדה ובטח לא זכו לחופש ההזדמנויות שהאמריקאים כל כך מקדשים, וכיום כל ילד שחור באמריקה יודע שאם הוא באמת יירצה הוא יוכל להיות נשיא המדינה הכי חושבה בעולם.


לצערי במדינה שלנו זה קצת יותר מורכב – היינו קדימה והלכנו אחורה והצידה ולא בכל התקדמנו (אפילו שראש ממשלה אישה היתה לנו) אבל אם מדברים על חירות ועצמאות, אז אותי מרגשים הסבתא של נמרוד (שתזכה לשנים ארוכות) וסבא שלו זיכרונו לברכה ששרדו את השואה ובנו משפחה לתפארת בארץ ישראל – הם הגדירו את העצמאות והחירות שלהם מחדש.

אותי מרגשת העצמאות של סבתא שלי פולט שגב סמדג'ה שעלתה ממרוקו והייתה אישה פעלתנית שעזרה לנשים בכל הארץ לצאת לעבודה ולהיות עצמאיות – זה מרגש אותי וזו החירות שאני נהנית ממנה, להיות דור שלישי לנשים עצמאיות, עוצמתיות שלא זקוקות לאישור של משהו לשיר או להגשים את עצמן ולתפוס את מקומן הראוי בעולם העכשווי.

מרגשת אותי החירות שהגדיר אבא שלי ואחיו שעלו לבד לארץ ממרוקו עם מזוודה קטנה באוניה, ובנו משפחה לתפארת המדינה – שלא רק שהיא לא נחותה בגלל מוצאה היא גם משפחה שהיא ממלאת אותי אישית בהמון גאווה על כל מה שהיא עושה ועשתה ועוד תתרום למדינה ולעולם כולו.


החירות והעצמאות שלנו כבני אדם היא לגמרי לא מובנת מאליו, היא לחלוטין ראויה לחג ומועד שיזכירו לנו לחגוג את חירותנו – אבל באותה נשימה היא לא רק קשורה בדת שלנו, במסורת ובמדינה – היא מתחילה מעולמנו הקטן והאישי ואז יוצרת אדוות, אוספת אליה את המשפחה הקרובה ואז את הקהילה ובימנו הדיגיטליים חוצה מדינות ויבשות.


כל אחד זקוק לסוג ההשראה שלו כדי לחגוג את העצמאות והחירות האישית שלו.

ולצערי אני חווה בתקופה האחרונה ריחוק וסלידה עמוקה ממה שקורה ביהדות העכשווית בארצנו, ורואה סימנים שמפחידים אך בעיקר באים ממקום של פחד, שהוא רחוק שנות אור מהיופי שבתרבות בת אלפי השנים שלנו כעם – זה מעציב אותי מאוד, אבל בסוף אנשי החושך והפחד לא שורדים לאורך זמן כי נפש האדם תחפש תמיד את האור, התקווה, החירות והאהבה.


אז חג שמח אנשי האור היקרים,

חגגו את עצמאותכם ואל תהיו עבדים לרעיונות של חושך ופחד,

חגגו את החירות שלכם בכל דרך שתבחרו,

והקפידו לבחור באהבה,

כי איפה שנמצאת האהבה

לפחד אין מקום –

כי רק האור מכבה את החושך!


חג חירות מחשבתית שמח לכולנו!

19 views

שירה קינן

מובילה אנשים ועסקים בעולם של גם וגם

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

@ כל הזכויות שמורות לשירה קינן 2017