על משמעות, טיפוס ופירמידה אחת



אני לא בן אדם של מסורות וגם לא כל כך של הרגלים.

אמנם יש לי הרגלים טובים,

אבל אני בעיקר אוהבת גיוון כך שכל הרגל שיש לי אני מזכה ומשחררת אותו לחופשי אחרי שמיצה את עצמו.


אחת המסורות שלנו במשפחה שעדיין שורדת זה ארוחת הבוקר בשבת,

התפריט זהה לארוחת הבוקר שגדלתי עליה בילדות שלי עם החביתה, הסלט, הפיתה והזעתר.


לפני שנתיים צרפנו למסורת הזו עוד מסורת קטנה בדמות הפודקאסט של יובל מלכי, "היסטוריה לילדים" שבכל פרק הוא מספר באופן מאוד משעשע וחביב על אירועים ואנשים מההיסטוריה.

אנחנו מתיישבים לשולחן ולוחצים על פליי, נשאבים להיסטוריה וכולם מרוצים גם הגדולים ואפילו הקטנים.

באחד הפרקים האחרונים הוא התחיל את הפרק ב- I HAVE A DREAM המפורסם, והסתבר לי פתאום שאביתר כבר זכה להכיר את מרטין לותר קינג מבעוד מועד ומאז מדקלם מדיי פעם את המשפט האלמותי "יש לי חלום",


והאמת ME TOO

כלומר לא ה"מי טו" של היום,

מי טו על מרטין לותר המלך.

"גם לי יש חלום",

ורק לאחרונה הצלחתי לשיים אותו.

טוב זה לא שיש לי חלום אחד - יש לי מלא חלומות,

אבל החלום העכשווי שלי הוא:

רק ללמוד ולכתוב!

כל היום!!


איך שאני כותבת את זה אני מגחכת לעצמי ומנסה לדמיין את ניסים המחנך שלי בתיכון קורא את המשפט הזה ומתעלף, כי בתקופת התיכון הוא היה צריך לחפש אותי ברחבי השרון ועל חוף הים בטיולים שהייתי עושה עם הטוסטוס האהוב שאבא שלי קנה לי בגיל 16 (טעות) וכשהוא כבר זכה לראות אותי במסדרונות בית הספר הייתי מדקלמת לו ש"אני לא אצטרך תואר כדי להצליח בחיים" (היהירות של גיל ההתבגרות- כמה יש בה מן האמת).


אני יודעת,

זה נשמע נאיבי להתפרנס מללמוד ולכתוב אבל אנחנו חיים בעולם שבו אנשים מתפרנסים בכבוד מלצלם את עצמם, מלטייל או סתם מלהיות יצירתיים אז כנראה שהחלום שלי פגש את העידן הכי ריאלי כדי להגשים חלומות ביזאריים.

השבוע בשיחה שגרתית עם חברה לספסל הלימודים, בסגנון "פנינו לאן" ספרתי לה שתכלס זה החלום שלי "ללמוד ולכתוב" וזהו.

וכמובן להתפרנס מזה – ביג טיים!


ואז היא שלהפתעתי לא נפלה מהכיסא אמרה לי בנונשלנטיות "הה... תקשור את מתכוונת".

אותי עולמות התקשור הרוח והצלצולים מרתקים עד מאוד,

רק שלא הצלחתי להבין איך תקשור קשור.


ואז היא הסבירה לי שאנחנו בעצם כל הזמן מתקשרים מידע.

אפשר לגחך על זה או אפשר פשוט להסתכל על זה מנקודת מבט שונה, אבל בעצם אנחנו סוג של צינור של ידע ומידע, שעובר דרכנו אל העולם.

זו היתה תובנה מעניינת כי כבר הרבה זמן אני מנסה להבין את מהות העשייה שלנו, והייתה לי השערה או יותר נכון תיאוריה שבעצם כל העשייה שלנו נועדה כדי לעזור אחד לשני לגדול, לצמוח, לפתור בעיות אחד עבור השני וזו המהות של עולם העבודה והעסקים.

הרי אם זה היה תלוי בנו היינו נשארים לנו בגן עדן ואוכלים מפירות עץ הדעת אבל יש לכולנו צורך יותר עמוק והוא להתקדם, יש לי השערה שכולנו בעצם מתקדמים לאנשהו.


לכל אחד יש את המישהו שמושך אותו קדימה ומראה לו מה עוד אפשרי עבורו ואנחנו בתורנו מראים לאחרים מה אפשרי עבורם מושיטים להם יד ומושכים אותם לעלות עוד קצת ב- Stairway to Heaven

זוהי עוד אחת מהתיאוריות שפיתחתי לעצמי כדי שאוכל להסביר לעצמי את משמעות החיים, כי כמו הרבה תובנות שליקטתי לאורך השנה האחרונה רציתי להסביר לעצמי את המסע הזה שנקרא החיים.

יש משפט שאני אוהבת שהיה הבסיס להולדת הבלוג הזה והוא של מאיה אנג'לו הנפלאה:


IF YOU HAVE GIVE, IF YOU LEARN TEACH.


האדם מחפש משמעות אמר ויקטור פרנקל וצדק,

כולנו מחפשים משמעות, עוד משחר הימים, מחפשים אחר הסיבה לעשייה ולמסע הלא פשוט שנקרא החיים.

בלי משמעות אין כוונה ובלי כוונה אין עשייה.

הרצון שלי להיות חלק משרשרת המזון של היקום דוחפת אותי פעם אחר פעם לראות איך אני יכולה בתורי לתרום.

פעם אני נעזרת בהשראה שמותירים לי אלו שכבר עלו במדרגות החיים, ופעם אני מעניקה באהבה רבה השראה וידע למי שהתחיל את המסע אחריי ונמצא עוד במדרגות ה"צעירות" של חייו.


וככה גם אני ממשיכה לטפס פעם בפירמידת הצרכים של מאסלו ופעם אצל "בעל הסולם" ובעולם היהדות והקבלה, מחפשת את המשמעות שלי לחיים,

את המשמעות של החלומות ושל העשייה והיצירה.

מנפלאות גיל ה- 40 והמבין יבין!

47 views

שירה קינן

מובילה אנשים ועסקים בעולם של גם וגם

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

@ כל הזכויות שמורות לשירה קינן 2017