דברים שלמדתי מרפסודיה בוהמית



יום שלישי, השעה 16:00 הילדים באחד מאלפי הופעות החנוכה שמתקיימים ברחבי הארץ.

נמרוד ואני יושבים באולם הקולנוע ומורידים את ממוצע הגילאים ל-70 של גמלאי רעננה. "שלישי בשלייקס" או לא, הזדמנויות צריך לנצל - אז ניצלנו.

כשהייתי נערה הייתי מעבירה את רוב שעות אחר הצהריים שלי בצפייה ב- MTV .

מוזיקה היתה התשוקה שלי, הייתי מוציאה את כל המשכורת שהרווחתי בבורגר-ראנץ' בחנות הדיסקים במרכז העיר ובכל שישי בערב הייתי מבלה עם החברות היקרות שלי בריקודים בקומפיוטר שגדל להיות הדוליטל באזור התעשייה של כפר-סבא.

אחח... איזה תקופה זו היתה.

היינו שותות כוסות של מיץ תפוזים כל הערב (מי היה מאמין) והיינו עפות על עצמנו, היינו רוקדות עד 5 בבוקר וזו הייתה תקופה מאושרת – מלאה בזיכרונות טובים, של חבר'ה צעירים שבאים ליהנות, לרקוד ולהתאהב.

כל דיסק מאותה התקופה מעלה לי זיכרונות, כל שיר מחזיר אותי בזמן.

הפיקסיז מזכירים לי את השיר האחרון לפני סגירת הדיסקוטק ורגע לפני הזריחה.

הקאונטינג קרואוס עם השיר מיסטר ג'ונס מזכירים לי את הפעם הראשונה שנסענו כל החבר'ה לאילת.

והקרנבריז מזכירים לי את הטיול השכבתי לפולין.

קווין – מזכירים לי את האחים שלי, את הבית.

עומר אחי אהב אותם ושמע את הדיסקים שלהם ללא הפסקה.

אתמול אחרי הרבה זמן שלא הקשבתי להם עלו להם הזיכרונות של הילדות הקסומה שלי בכפר-סבא, מוקפת חברים, מוזיקה ותמימות שלא תחזור עוד לעולם.

צפיתי בסרט "רפסודיה בוהמית" בשקיקה, הרגשתי שאני שוב בת 16 שרה באולם בקול רם, רוקדת פרדי סטייל בכיסא הקולנוע וחוזרת לשנות ה-90. יצאתי נרגשת ומרוגשת מהסרט והנה המתנות שלקחתי לי איתי הביתה.

ערכה המופלא של אותנטיות

אתם יודעים שאת הפוסטים של יום חמישי אני כבר מתחילה ביום שישי? כותבת פסקאות של מילים שלאט לאט מתגבשות להן יחדיו. באופן מקרי ביום ראשון השבוע התחלתי לכתוב על אביב גפן, מאוד רציתי לכתוב על אותנטיות כי המילה הזו מעסיקה אותי מאוד באחרונה.

לחיות אותה זה אתגר לא קל אך הכרחי. האומץ לכתוב, לשתף תמונות ודברים שאני עושה ברשת החברתית היא לא מובנת מאליה עבורי, החשיפה היא מטלטלת אבל היא גם משחררת. כי הרי אם אני חושבת את הדברים שאני כותבת ומאמינה בהם אז למה בעצם לא להגיד אותו בריש גלי האינטרנט?

איך שיצאתי מהקולנוע ידעתי שהאותנטיות של אביב גפן תחכה ואני עוברת לכתוב על זו של פרדי מרקיורי שהיה המלך המוצהר של האותנטיות. בסרט הוא אומר "אני נולדתי להיות אני!" כששמעתי את המשפט הזה נשמתי אותו עמוק פנימה – גם בגיל 40 הרצון להיות האני שאני באמת קיים תמיד.

זו כנראה ההגדרה הכי מדוייקת לאותנטיות ואי אפשר להגיד את זה יפה יותר.

פרדי שהיה עוף זר במראה הפיזי, עם השם הפרסי שלו, במדינה זרה, והוא לרגע לא ערער בזה שהוא נולד להיות הוא – זו הגדולה שלו, וזו אולי המתנה הכי גדולה שהוא השאיר אחריו. אותנטיות זה לא רק להיות אתה זה גם לשלם מחיר על זה שאתה אתה – כשכולם מצפים מאיתנו להיות משהו אחר שהם יוכלו לבלוע ולעקל – אבל הבחירה לשלם מחיר כי האני האמיתי שלנו דורש את זה מאיתנו – זו השראה במלוא מובן המילה.

אחדות

בסרט אומר פרדי ש"קווין זה ארבעה אנשים שלא קשורים אחד לשני שרים לאולם של אנשים שמרגישים שהם לא קשורים. ושהמנודים שעומדים בסוף האולם שסביר שבטח גם הם מרגישים שהם לא קשורים – אנחנו מתאימים אליהם!".

ראיית העולם שלו היתה רחבה וכוללנית, הוא לא היה קורבן של הנסיבות אלא מנהיג ואגדה אמיתית.

פעם שמעתי על מנטור מאוד גדול ששאל אולם שמלא במאות אנשים מאוד מצליחים מי מרגיש שהוא לא שייך לכאן ושהוא אאוטסיידר? להפתעתו כל הידיים הורמו.

כולנו מרגישים שאנחנו לא שייכים, שאנחנו שונים, כולנו חוששים שיום אחד יגלו שאנחנו בלוף.

החדשות הטובות הן שאפשר להסתכל על זה דרך החצי המלאה של הכוס כי אנחנו מאוחדים בעצם השוני בינינו.

וזו עוד מתנה שנתנה קווין לעולם, האחדות של הקבוצה אפילו שהשוני ביניהם היה כה גדול – היה בה מקום גם לאחד וגם לאחדות.

לא רק אחדות הלהקה על הבמה אלא היכולת לחשוב על הקהל ועל המעורבות שלהם בהופעה עצמה היתה חדשנית ומדהימה. בהופעה נדירה בברזיל מול 130,000 אנשים הם הצליחו לגרום לקהל לשיר איתם בסנכרון מלא, למחוא כפיים ולרקוע ברגליים בשיר We will rock you הם רצו לגרום לקהל להיות חלק מההופעה, שירגישו מעורבים, חלק מהיצירה. זו לא רק גאונות זו יצירתיות.


זה שייך לכל חברי קווין האגדית.

כולם יודעים שלהקה כמו קווין אין עוד אחת. אבל לראות את התהליך המדהים של היצירה שלהם זה היה באמת מעורר ההשראה. הם שברו את כל המוסכמות, לקחו את כל הסיכונים האפשריים ושילבו את כל ההפכים לאחד. שירים שנכתבו לפני 40 שנה ומושמעים כדרך קבע בכל העולם, וילד בן 7 ואיש בן 70 מנענע אגן כשהוא שומע את "רדיו גאגא".

בסרט מראים את תהליך היצירה של "רפסודיה בוהמית". אני הצלחתי לראות ביצירה הזו ממש מטאפורה לחיים.

יש את אלו שהולכים בתלם החיים – כותבים שירים של 3 דקות, מנגנים סגנון מוזיקאי אחד. ויש את אלו שכותבים לעצמם את החוקים – יוצרים שיר של 6 דקות (שערוריה!) ודוחסים בו 5 סגנונות מוזיקאים שונים כולל אופרה.

ובשביל כל זה צריך אותנטיות, חיבור מאוד חזק לייעוד שלך, יצירתיות ותעוזה.

אני חושבת שפרדי וכל חברי הלהקה הותירו צוואה ענקית והשראה לכל אלו שנושאים בליבם חלום. האמונה, הנחישות, ההתמדה והאומץ ללכת עם הלב עד הסוף הביאו אותם ליצור יצירה על זמנית.

בפעם הבאה שתקשיבו לרפסודיה בוהמית תעצרו ותדעו שהשיר הזה הוא לא סתם שיר. הוא יצירת מופת שמשלבת בה את כל המפתחות לחיים מעוררי השראה.

השבוע בקורס האימון דברנו על הכוונה שמאחורי הדברים שאנחנו עושים. אין ספק כשאנחנו באים לאימון, להרצאה, ליצור שיר או סרט ויש כוונה מאוד ברורה ובהירה מאחורי זה אז ניתן להרגיש בו גם ממרחק הזמן.

כל פעם מחדש מרגש אותי להיתקל ביצירה שהכוונה לעורר השראה במי שיקשיב או יצפה בהן היתה ברורה עוד לפני שהעבודה עליה החלה.

אני מקווה שהכוונה שלי לעורר בכם השראה, להיות אותנטיים, מאוחדים עם עצמכם ועם הסביבה, להיות נועזים ויצירתיים ולהאמין – עוברת ומגיעה עד אליכם!

שירה

#רפסודיהבוהמית #אימון #שירהאורןקינן

6 views

שירה קינן

מובילה אנשים ועסקים בעולם של גם וגם

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

@ כל הזכויות שמורות לשירה קינן 2017