הדייג, המספרים ואיך זה קשור ליעדים



השבוע התלבטתי אם לסכם את 2018 בבלוג השבועי.

כאלו אנחנו היהודים מצליחים לסבך גם את מה שפשוט ואיכשהו מתחילים את השנה פעמיים בשנה. בכל שנה מחדש אני נקרעת בין ראש השנה היהודי לראש השנה האזרחי, את מי אחגוג? מתי אציב לי מטרות? מתי אסכם את השנה שהייתה? מעין פיצול אישיות שנתי.

וכך יוצא שבשנים האחרונות אני מפרידה את העסק, העבודה והקריירה ביחד עם המספרים והאונה הימנית לשנה האזרחית, זו השנה של הדוחות, של ספירת המלאי, של מס הכנסה ויעדים. השנה היהודית היא השנה של הנשמה, הנפש, המשפחה, החלומות האישיים, הייעוד, היצירתיות והמשמעות.

בשנה האחרונה אני מוצאת את עצמי מנהלת יחסי שנאה-אהבה עם המילה יעדים. אולי בגלל שאני חיה אותה כבר לא מעט שנים. יעדים אמנם עוזרים, הם מקדמים ומוודאים שעקומת ההצלחה וההגשמה היא בעלייה, מן העבר השני יש במילה יעדים משהו מרחיק, מנתק ופוקוס על משהו רחוק עם יכולת מאוד קטנה להיות ברגע, ליהנות מהקיים וכן גם להיות ספונטניים ונוכחים.

השבוע הבנתי קצת יותר טוב למה יעדים הם הבעיה (שלי).

לא בגלל שיעדים זה לא טוב, יעדים הם בסך הכל מחשבה. מחשבה שנתנו לה חשיבות, אנחנו משקיעים בה אנרגיה ומחויבות – מרכיבים חשובים וערכיים. הקושי שאני מוצאת ביעדים הם דווקא בניתוק שהם יוצרים, הם כאילו מקבלים חיים משל עצמם ואז אנחנו עובדים עבורם.

בדרך כלל יעדים הם מספרים ומטלות הכתובים בטבלה צבעונית, שנים אני מנהלת כאלו אקסלים בטבלאות שתלויות על הקיר, אך אולי זו אני שמספרים וטבלאות לא חודרים אותי, לא מדברים לנפש היצירתית והרגישה שלי – אני את החלומות שלי חיה בפנים – בכאבי הבטן, בהתרגשות, באדרנלין וגם במילים.

התהיות שעלו לי בעקבות היעדים והשנה החדשה הזכירו לי את סיפור העם על הדייג ואיש העסקים, מכירים?

האגדה מספרת שעל חופי האוקיינוס השקט גר דייג שבכל יום היה דג דגים, את חלקם אכל ואת חלקם לקח ואכל עם אשתו ואת חלקם מכר לבעל דוכן הדגים בשוק. יום אחד פגש אותו איש עסקים בזמן שדג על חוף הים. איש העסקים פנה אליו ואמר לו: "מדוע אתה דג רק בחכה אחת? אם היית דג עם שתי חכות היית יכול לתפוס כפול דגים", הקשיב הדייג ושאל "ואז מה?", איש העסקים ענה "ואז היית יכול לשבת גם עם שלוש וארבע ואפילו חמש חכות ולדוג הרבה יותר דגים. "ואז מה?" שאל הדייג ואז היה לך מספיק כסף כדי לקנות סירה ולצאת אל הים לפרוש רשת ולדוג הרבה יותר דגים". "ואז מה?" שאל הדייג "ואז היית מתעשר וקונה ספינת דייג ודג הרבה יותר דגים, ואז היית חוסך הרבה כסף וקונה אנייה ושוכר עובדים וקונה עוד אניות ומנהל מפעל שלם, ואז במקום להתאמץ היית יושב במשרד ממוזג ומפקח על העובדים. "ואז מה?" שאל הדייג "ואז היה לך זמן פנוי לעשות את מה שאתה אוהב באמת...." "ומה אתה חושב שאני עושה עכשיו?" שאל הדייג והמשיך לדוג.

הסיפור הזה מסופר בהרבה הקשרים, הסיבה שאני נזכרת בו היא כי אני הבנתי שעבורי יעדים והדברים שאני אוהבת באמת הם שני הצדדים של אותו המטבע. לחיות את החיים שאני אוהבת וחולמת יום אחד בעתיד כבר לא אופציה בעייני, היכולת שלי להתפשר על דברים ולקבל אותם כמו שהם ולחכות שיום אחד אני אעשה את מה שממלא אותי ומספק אותי זה מחיר הרבה יותר מדיי גבוה עבורי.

כשעברתי בשנה שעברה את כל "משבר" וסערת גיל ה-40 הבנתי ביני ובין עצמי שהחיים שאני רוצה לא מחכים לי אי שם באופק. את גלגל ההצלה מהסערה שעברתי מצאתי דווקא בהווה, במה שיש, במי שיש סביבי, באהבה וקבלה של כל מה שכבר קיים, ולא בדלתא בין הכאן לשם.

אולי זה תמים אולי זה אידילי, אך השקט שזה הביא לי אפשר לי לחיות את הרגע ובוא בעת להספיק הרבה דברים חשובים שפעם חלמתי עליהם והנה הם קרמו עור וגידים לא מתוך טבלה וצורך לעשות וי עליהם אלא מדרך חיים של להיות ברגע הזה, לאהוב את מה שיש על כל פניו וצורותיו, ובכל יום מחדש להגשים.

לחיות מתוך משמעות והגשמה זה חשוב אך יש מרכיב נוסף סודי ולא פחות חשוב - והוא הלא נודע, או האלוהים או חכמת החיים הטבועה בנו.

זה כמו השילוב של לרצות להיות אמא, להיכנס להריון, לשאת את התינוק 9 חודשים בבטן אך בוא בעת להשאיר לטבע, לחוכמה הטבועה בנו ובגופנו לעשות את החלק שלה, לתרום את חלקה בנס שנקרא החיים.

מרכיב האי וודאות, או הניסים הוא המרכיב שהופך את היעדים רק למה שהם כלי להגשמת החיים במלואם. יש בחיים שלנו כח וחוכמה נוספת וההכרה בקיומו ובחלקו בחיינו מאפשרת לי לחיות את החיים במלואם ולתת ליקום להראות לי שמה שמחכה לי בהמשך הדרך הוא הרבה יותר מסך היעדים הכתובים והמספרים.

אז מה לקחת?

אם יש דבר אחד לקחת מכל דילמת היעדים שאני עוברת ומנסה פה למצוא בה את ההיגיון האישי שלי זה שאין נכון או לא נכון,

כל אחד בדרכו יחיה, אך לי הפער בין ה"מספר" הקיים ל"מספר" הכתוב ביעד, יהיה אשר יהיה, גורם לי אישית להתנתק ממה שכבר קיים ב"מספר" בו אני נמצאת.

יעדים כבודם במקומם מונח אך אל תתנו למספרים להרחיק אתכם מהחיים, תהיו שמחים במספר הקיים, תביטו אחורה ותראו את הדרך שעשיתם מהמספר בדימוס, תנו לפוקס להתפקס על כל הטוב שכבר ישנו וקיים, ותנו מקום ליקום ולאלוהים לתרום את חלקו במשחק החיים, השאירו הזדמנות לצירופי המקרים ולחיים עצמם להוכיח לכם שהחיים הם לא מאבקים וכמו שמריאן וויליאמסון הנפלאה אמרה:

"A Miracle is just a shift in perception from fear to love"

אז תאהבו ותחכו לניסים שירה

#אהבה #נסים #שינוי #בלוג #בלוגאישי #יעדים #מספרים #צמיחהאישית #התפתחותאישית #אימון

4 views

שירה קינן

מובילה אנשים ועסקים בעולם של גם וגם

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

@ כל הזכויות שמורות לשירה קינן 2017