העולם כפי שאנחנו מציירים אותו



יש לי אובססיה לעולם הגדול.

נולדתי בעיירה פיתוח - בית שאן.

משם עברתי בגיל 6 לפריז

בית שאן- פריז

לגמרי סרט מלחמה,

והכי יציאה מהבועה.

3 שנים,

1000 ק״מ

חורשים את אירופה כאילו זה שדה שיבולים בעמק יזרעאל.

ואחרי שרואים את כל הבירות, המדינות, התרבויות נוחתים בכפר סבא.

ילדים פה אוכלים פיתה עם קטשופ ואני באה לבית הספר עם חליפה שנקנתה בגלרי לאפייט!

ואז תודה לאל בגיל 12 הדודים שלי עוברים לדרום אפריקה.

ואני אחרי החופש הגדול הראשון אצלם מדמיינת כל לילה איך אני אורזת לי תיק ובורחת דרך מצרים, אתיופיה, סודן... וספק אם ידעתי מה מחכה לי דרומה משם...

ככה במשך שנים הראש שלי באפריקה - דרום אפריקה.

שלוש שנים אחר כך אני כבר בתיכון.

ואני יודעת שרגע אחרי הצבא אני במטוס לניו יורק,

כן כן ההיא מהסרטים,

המגדלים, האנשים ו - NYPD.

את זה אני רוצה.

אז רגע וחצי אחרי הצבא,

טיסה ישירה-

תל אביב - ניו יורק.

ואני כל הדרך מ JFK רק רוצה לראות את גורדי השחקים,

את התאומים.

ואיפה הם ואיפה ברוקלין

לצערי לילה ראשון בניו יורק (ברוקלין בשבילכם) ולא זכיתי לראות את מנהטן.

איזה טעות זה להגיע לניו יורק ולישון בברוקלין של שנת 1999.

ובכלל ניו יורק של אז לא היתה כמו ניו יורק של 2018.

אז יאללה תנו לי שמש, תנו לי ים.

בוורלי הילס 90210

Here I come

ואכן הגעתי,

דבר ראשון קניתי רולר בליידס.

לפחות בשנת 99 אף אחד לא הלך ב- Venice beach

כולם התגלגלו להם כאילו הם באיזה סדרה הוליוודית.

וככה חצי שנה חייתי את החלום האמריקאי עד

שהחלטתי שזה לא בדיוק זה.

מטוס ראשון לישראל.

זהו די נרגעת.

הייתי, נסעתי חזרתי.

אז זהן שלא.

בהזדמנות הראשונה שומעת על חברה שנוסעים לאיטליה ללמוד איטלקית.

מה איטלקית?

גם אני רוצה.

קונה כרטיס,

נוסעת לחודש.

פירנצה, אח פירנצה,

יש דברים כאלו?

האדריכלות, האנשים, האוכל, היין השמיים.

Mamma mia!!

ואז שוב שומעת על אלו שנסעו למילנו,

מי אמר מילנו? ולא קבל.

אני על הרכבת,

מילנו Arrivo!

ושם עף לי הפוני,

זרקתי את נעלי הטימברלנד,

החבאתי את הטרנינג של היינס,

קניתי לי נעליים עם שפיץ.

ויאללה Ciao Bella

והנה אני סטודנטית לאדריכלות

שנתיים שלמות,

גרה באיטליה וחיה את החלום.

ואז אני שומעת את המילה Erasmus

משהו דבר על חילופי סטודנטים ולא לקח אותי בחשבון?!?

אני על זה.

שוכרת רכב, משייטת על הכביש עוצר הנשימה של הריווירה,

Marseille J’arrive

שנה שלמה חילופי סטודנטים בקמפוס המהמם של מרסיי,

איזה חוויה זו הייתה, מיקרוקוסמוס בקמפוס.

ריחות הודיים, גרמנים, צרפתים, ספרדים, הונגרים, אפריקאים, מי לא... ואני איטלקיה מישראל!!!

נגמרת השנה, אנחנו שוכרות וואן,

כביש הריוירה כיוון מזרח!

טוב יאללה עכשיו איטליה.

שנתיים אחרונות של אוניברסיטה

You can do it Girl.

תוך כדי מפלרטטת עם הרעיון לעבור לגרמניה...

ומתחילה ללמוד Deutch

לצערי הסיפור אהבה הזה נגמר.

אז שוב נרגעים, אף אחד לא הולך לשום מקום!!

עוברות שנתיים,

תואר שני רגע לפני סיום.

אני כבר קונה כרטיס לברצלונה ב- 9.99€

מגישה את התזה ובורחת.

E viva l’espagna

כלומר קטלוניה.

אחח ברצלונה

אם ערים היו גברים,

הייתי מתחתנת איתה!

כל יום חורשת את העיר,

לומדת ספרדית,

מחפשת עבודה.

אני מפה לא זזה.

ובסוף,

אחרי 3 חודשים

עם ספרדית מתגלגלת על הלשון

אבל בלי עבודה,

נצחו אותי התרמיטים,

שלא נתנו לי לישון.

ואני שוב על המטוס בדרך למילנו.

ועד עצם היום הזה יש חפצים שלי בדירה עם טרמיטים בברצלונה....!

זהו מילאנו

Last call

מתחילה לעבוד,

וזהו אני מפה לא זזה.

שנה.

זה החזיק שנה.

מהרגע לרגע הודעתי אני עושה עלייה,

תושב חוזר כלומר!!!

שולחת הכל באוניה,

מגיעה לארץ.

מנוחת הלוחם.

"תל אביב יא חביבי תל אביב"

ועכשיו,

אחרי אני חוגגת 10 שנים בארץ בדיוק!!!

אני בשלה מחדש לטרוף את העולם,

הפעם עם 3 ילדים ובעל אחד יחיד ומיוחד.

Bring it on, world

#מסע #התפתחותאישית #אימון #בלוג #עבר #עתיד #שירהקינן

5 views

שירה קינן

מובילה אנשים ועסקים בעולם של גם וגם

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

@ כל הזכויות שמורות לשירה קינן 2017