לארוז, לנקות, לשנות



כל שינוי מתחיל בניקיון.

לעתים זה הגוף ולעתים זו הנפש שזקוקים לשינוי ולניקיון.

כיהודים אנחנו מכירים את הניקיון מהעולמות הפיזיים והרוחניים.

יום כיפור הקרב ובא הוא יום של התנקות והשתחררות מחטאים וקיבעונות שליליים,

בפסח אנחנו מנקים את החמץ – ניקוי חיצוני שמסמל גם את ניקוי הנפש הפנימית.

מעבר דירה הוא הזדמנות, הוא הרבה מעבר למעבר – כך גיליתי בחודש האחרון.

הוא שינוי שדורש הרבה ניקיון, פיזי ורוחני.

בפעם הראשונה התמודדות עם הררי הציוד שאגרנו בביתנו,

ובשנית עם הסמליות שהענקנו לדברים שלא מאפשרת לנו להשתחרר מהעבר.

מסתבר שהגוף הפיזי שלנו משתנה ומתחלף בכל 7 שנים, באופן מחזורי בלי שנדרש לעשות דבר

וכדי לפנות מקום לגוף החדש הישן מתפרק ונעלם.

כמו בפיזי כך גם ברוחני.

הקושי שלנו לשחרר מקום לחדש לא נותן לשינוי להגיע, אך ה"חיים עצמם" יעידו שאם לא הבנו את הרמז בפעם הראשונה הרמז ימשיך לדפוק על דלתנו שוב ושוב עד שנבין אותו ונפעל אחרת.

יש סיבה אבולוציונית מדוע אנחנו מתקשים לשחרר, למה אנחנו משתמשים תמיד באותם הכלים להתמודד עם אותה הסיטואציה.

על כך אמר איינשטיין הגאון :

"אי שפיות היא לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות".

בעולם הרוחני מדברים הרבה על זה שהיקום יישלח לנו את אותו השיעור ללמוד עד שנלמד אותו,

בגלל זה הרבה פעמים אנשים נתקלים באותן הבעיות בחיים שלהן.

זה קצת כמו במשחק מחשב – אי אפשר לעבור לשלב הבא עד שלא משלימים את השלב הנוכחי.

השנה, הענקתי לעצמי מתנה.

הבנתי שכדי להימלט מההגדרה של איינשטיין ל"אי-שפיות" אצטרך לגדול בהרבה מובנים – עד שאהיה עצמאית.

עצמאות עבורי היא בחירה מודעת והקשבה לרצונות הכי פנימיים ועמוקים שלי.

עצמאות היא מובנת מאליו בתרבותנו היום.

אך הרבה אנשים לא מרגישים בה ביום יום.

נדמה לנו שאנחנו מחליטים על חיינו בכל יום מחדש, אך בפועל לרובנו העצמאות מסתכמת בבחירות קטנות

ולעתים בבחירות חסרות משמעות.

את החלומות העמוקים והתשוקות שלנו אנחנו נועלים במגירה ליום שבו שוב, נוכל להתחבר לקול הפנימי, לילד או הילדה הקטנה ולמי שהיינו לפני שעטינו עלינו את רצונות החברה, השפעות הסביבה ואת ערימות הפרדיגמות שמקבעות אותנו.

הציוד הרב שהייתי צריכה לארוז ולפרוק בשבועות האחרונים,

גרם לי להבין שלפעמים אנחנו נותנים למשהו ערך גדול יותר ממה שיש לו באמת,

הופכים אותו לסימבול,

מניחים אותו על פדיסטול.

ואז כבר קשה מאוד להוריד אותו.

נתנו לו משמעות,

הענקנו לו ערך,

ומשם הדרך חזרה כבר לא כל כך קלה.

ככה בדיוק אנחנו עושים עם ההרגלים שלנו,

עם הפרדיגמות, הערכים, האמונות.

אנחנו קובעים ומקבעים אותם

והם בתורם מקבעים אותנו.

וזה מחזיר אותי לפסח.

כסמל של חג החירות והחופש, הניקיונות של המרחב הפיזי הן סמל של רעיון עמוק יותר.

בדיוק כמו שאנחנו מנקים כל פירור של חמץ מביתנו הפיזי כך אנחנו צריכים לשאוף לסלק גם מעצמנו את ה"חמץ" הפנימי.

מטרת הניקיון הפנימי היא חירות, להיות חופשי.

להשתחרר מכבליו של האגו, של ההרגלים, של הקיבעונות – להיות חופשיים לבחור אחרת כדי לקבל תוצאה אחרת מזו שאנחנו רגילים אליה.

גם לחיפוש בנר בפינות הבית יש משמעות פנימית.

כל תהליך של שינוי כולל הסתכלות עמוקה בשפת האימון אנחנו קוראים לזה "התבוננות פנימית" או "חקירה פנימית" זה שלב מרתק.

בשלב הזה אנחנו הולכים ממש כמו בפסח עם נר ומסתכלים בתוך נבחי נשמתנו, בודקים ומסתכלים.

רואים את הדברים הטובים "הפינות הנקיות" ואת אלו הפחות. עושים מאין ספירת מלאי. שואלים שאלות, מונים עוצמות וחוזקות.

הרעיון בפסח הוא לשאול את עצמנו מה מרחיק אותנו מאלוהים?

זה יכול להיות אלוהים "היהודי" אבל זה גם יכול להיות "אלוהים" כרעיון, או היקום או כל אחד בהגדרתו לישות בעלת אלף השמות והפנים.

באותה המידה אנחנו יכולים גם לשאול מה מרחיק אותנו מעצמנו?

וזה מחזיר אותי לעצמאות.

בכל תהליך כזה של הסתכלות וחקירה, אנחנו חופרים ומגלים מתחת לאבק הזמן את מה שנפשנו חפצה בו, אם זה עיסוק או הרגשה או כל דבר אחר שמרגיש כמו ייעוד או כמו חלום שנועדנו להגשים.

וזה מטרת החיפוש עצמה.

כשאני יצאתי לדרך ההתפתחות האישית,

לא רק שחשבתי שאני מפותחת דיה,

גם חשבתי שאני אישה מאוד עצמאית.

עשיתי רוב חיי מה שרציתי,

עזבתי את הבית בגיל מוקדם,

הספקתי לגור בארבע מדינות בלי הוריי,

החלטות שאני קבלתי באופן עצמאי.

ובכל זאת בחקירה הפנימית שעברתי במהלך שנת הלימודים האחרונה הבנתי,

שהייתי כבולה בתוך מחשבות – פרדיגמות,

שאני יצרתי לי,

שגרמו לי לחוש חוסר עצמאות,

ובעיקר גרמו לי להחליט החלטות על פי שיקולים זרים.

זרים לי, לקול הפנימי ולמה שהלב באמת רוצה.

ועכשיו הכל מתחבר לי.

רציתי שינויי,

רציתי להתחבר לקול הפנימי שלי ולהיות קשובה לו.

הוא בתורו רמז לי שהשינוי יביא אתו שינויים נוספים,

מעין "אפטר שוק" כמו ברעידות אדמה.

אני הקשבתי למה שרציתי.

בסוף אחרי הניקיון הפנימי לא היה מנוס מניקיון חיצוני,

להסיר כל זכר לתלות ולחוסר עצמאות.

להשתחרר מפרדיגמות ומערך מופקע שהענקתי לחומר.

ובמעגל ספירלי שכזה הניקיון החיצוני הביא איתו עוד ניקיון ושינויי פנימי,

עוד הסרה של שכבת לכלוך – או חמץ אם תרצו,

כזה שמסתתר בפינות ורק אם נר ניתן לגלות.

אז נכון שראש השנה בפתח ולא פסח.

אבל גם לזה הכל מתקשר – כמובן.

ראש השנה זו הזדמנות – מתנה שנתנה לנו.

תחשבו על זה,

זה לא פחות מגאוני

בכל 12 חודשים, אפשר לעשות

GAME OVER

ולהתחיל הכל מחדש.

לא לפני שרגע נעצור ,

נביט אחורה

נעשה חשבון נפש.

נבדוק מה קרה, מה השתנה,

מה לטובה ומה לטובה פחותה.

מה אנחנו לוקחים איתנו לשנה הבאה

ומה משילים ומשאירים בשנה שעברה.

וכן זו לגמרי הזמנה.

10 ימים בדיוק לראש השנה.

עצרו, חשבו כתבו,

נקו מעליכם את מה שלא משרת ומקדם

ולקחו אתכם את מה שכן יקדם.

ואני,

אני לוקחת איתי לשנה הבאה

את השנה שעברה.

את המסע המופלא, את כל מה שקרה

והמחשבה המרגשת של מה שתביא איתה השנה הבאה.

השנה האחרונה גרמה לי להבין,

שכמעט כל מה שאנחנו מחפשים בחוץ

נמצא כבר בפנים,

כל התשובות,

כל האהבה,

כל החוכמה,

היא כבר "בילט אין" בפנים.

דרוש ניקיון,

דרושה חפירה,

יש צורך לעתים אפילו בחקירה.

אבל מתחת לפני השטח הכל בנמצא.

אני גם לוקחת איתי לשנה הבאה,

את כל מי שקורא וקוראת את המילים האלו,

אתם אלו שמאפשרים למילים האלו לקבל משמעות.

עד שהן לא פוגשות את עיניכן ולא מחלחלות להכרתכן,

הן סתם עוד מילים, פורחות באוויר.

אבל ביחד עם ההבנה והתובנות שלכם הן מקבלות משמעות.

ועל כך אני מכירה לכם תודה.

וקלשיאה אחרונה לסיום.

הכל לטובה - זה לא קלישאה.

"כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו - זאת הבחינה היא מעין עולם הבא."

- רבי נחמן מברסלב

שירה

#lifelessons #מסע #התפתחותאישית #אימון #בלוג #newlife #שירהקינן #עבר #התפתחות #growing #שירהאורןקינן #כתיבה #קואצ39ינג

1 view

שירה קינן

מובילה אנשים ועסקים בעולם של גם וגם

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

@ כל הזכויות שמורות לשירה קינן 2017