"מסע הגיבור" או פוסט מספר 30



השבוע נתקלתי בסיפור שאני אוהבת על מנזר בתאילנד שבו היה פסל של בודהה מזהב.

נזירי המנזר שמעו שהבורמזים הולכים לכבוש את מדינתם וחששו שהם יבזזו את הפסל היקר להם ולכן החליטו לכסות אותו בחמר, חומר זול ופשוט שיגן ויסתיר את הזהב היקר.

הפסל אכן לא נבזז או נהרס אך כל הנזירים נרצחו על ידי הצבא הבורמזי ולכן סוד הפסל מזהב לא עבר הלאה.

בשנת 1957 נאלצו הנזירים להעביר את מנזרם בשל סלילת כביש על שטח המנזר. בעת העברת הפסל

הוא החל להיסדק מעוצמת משקלו, הנזיר הראשי נבהל, הורה להפסיק את העבודות, בינתיים גשם החל לרדת והפועלים מיד כיסו אותו ביריעות ברזנט כדי להגן על הפסל מהמים.

מאוחר יותר בשעות הערב חזר הנזיר כדי לבדוק את הפסל. הוא האיר את הפסל בפנס כדי לוודא שבודהה לא נרטב ואז הוא הבחין במשהו בוהק אליו חזרה וחשב שזה מוזר. הוא בחן את הסדק שוב מקרוב ועלה בדעתו שאולי יש משהו מתחת לחֵמר. הוא נטל פטיש ואזמל והחל להרחיב את הסדק שבחֵמר. ככל שהסדק התרחב הברק הלך וגדל. חלפו שעות של עבודה עד שהנזיר עמד פנים אל פנים מול הבודהה מהזהב המרשים.

זהו סיפור אמיתי והיסטוריונים שבדקו וחקרו את המקרה העריכו שהפסל מזהב היה מכוסה במשך מאות שנים. בספר "מרק עוף לנשמה" מספר ג'ק קנפילד על הפעם הראשונה שבה שמע את הסיפור בביקורו בתאילנד, וכך הוא מספר: "בטיסתי חזרה הביתה מבנגקוק חשבתי לעצמי שהרי כולנו כמו אותו הבודהה מהחמר, מכוסים במעטה קשיח שנוצק מתוך פחדים. באיזה שהוא שלב בחיינו, בין הגילאים שנתיים עד תשע שנים, התחלנו לכסות את 'בודהה מזהב' שלנו, את העצמי הטבעי שלנו. וכמו הנזיר עם האזמל והפטיש גם עלינו לגלות את המהות האמתית שלנו מחדש."

כששמעתי השבוע שוב את הסיפור הזה נזכרתי במונח "מסע הגיבור" – המסע שלנו לעצמנו, לעוצמות שלנו, לחוזקות, למי שאנחנו באמת מתחת לפחדים, לספקות, לקולות המקטינים– מתחת לכל זה יש פסל מזהב ומסע הקילוף שלו לוקח זמן.

כבר הרבה שנים אני מכירה את המונח "מסע הגיבור" מספרו של החוקר האמריקאי ג'וזף קמפבל שחקר סיפורי מיתולוגיות מכל העולם וטען שישנו מבנה שמשותף לרבים מגיבורי תרבותנו בהם יוצא הגיבור להרפתקה, זוכה בניצחון לאחר משבר מכריע ואז שב לביתו.

ישו, בודהה, אברהם אבינו, סופרמן, עליסה בארץ הפלאות כולם עומדים בתאוריה של קמפבל, כולם עברו משבר, טרגדיה, תהפוכות ואז הם שמעו קריאה לצאת למסע או הרפתקה שתקרב אותם יותר אל האמת של מי שהם מתחת לשכבת החמר ואז הם חוזרים ושבים כדי לספר את סיפור המסע.

השבוע האחרון היה מרגש ועוצמתי עבורי. בכל יום מהשבוע האחרון פגשתי ושוחחתי עם אנשים שרגע לפני היו זרים מוחלטים ועכשיו אנחנו שותפים למסע.

מסע בו הם הסכימו לבטוח בי עם חייהם וההחלטות שעומדות בפניהם ובקשו לצאת למעין מסע אישי שלהם עם עצמם, ללמוד, לגדול, לשנות ולהגשים חלומות.

השבוע נדהמתי לגלות כמה קל לי לראות מבעד ל"חמר" של כל אותם אנשים נפלאים, לזהות את הניצוץ הבוהק מתחת למעטה החיצוני שלהם. אין לי צורך בפטיש ואזמל, ההקשבה, הכנות והאמת שכל אחד מהם מביא עמו מגלים לי ולו מעט מהזהב הנוצץ שבתוכם.

מה שיותר השאיר אותי נרגשת היה כמה רב המשותף לכולנו על השונה. איך כולנו נושאים אתנו מטען חורג שלא משרת אותנו, איך כאב מהעבר עדיין מנהל אותנו ובעיקר את הרצון והידיעה שהכל יכול להיות אחרת.

לפני גיל 40 גם אני יצאתי ל"מסע הגיבורה" יצאתי באופן מודע כי הרגשתי את הכובד של השכבות ששמתי על עצמי במשך כל חיי כמעט, ואז בתוך כל התהליכים שעברתי משהו בי נסדק והתחלתי לגלות שגם לי יש משהו יקר ובעל ערך מתחת למעטה החיצוני.

זו הייתה המאמנת היקרה שלי זו שהצליחה "למכור" לי את זה שיש לי זהב מתחת לחמר, היא האמינה בזהב הפנימי שלי ואני האמנתי לה וכך נולד לו הבלוג הזה.

היופי בתגלית הזהב הפנימי זה שמאותו רגע אנחנו כבר לא מוכנים לעצור, לא מוכנים להתפשר ומתמסרים למסע של קילוף וסילוק מעטה החמר מעל ליבנו, נפשנו וגופנו.


בכל פעם שאני שומעת על סיפור מעורר השראה, בכל פעם שאני רואה סרט על גיבור שיצא למסע וחזר כדי לספר אני שומעת בתוכי קול שאומר לי "אולי גם אני יכולה", ואז לאט, לאט ה"אולי" מתחלף ב"גם אני יכולה!".

יש בי כל העת תקווה וידיעה שלובות זו בזו שאני יכולה יותר, לעשות יותר, לתת יותר, להיות יותר שכל זה אפשרי עבורי.

אני כבר החלטתי שהסיבוב הנוכחי שלי על כדור הארץ יהיה משמעותי. ומאז שחלמתי את זה עבורי דברים נפלאים ומרגשים קורים. אני פוגשת בכל שבוע אנשים נפלאים באימונים, עם החברות לקבוצת ההליכה שהולכת וגדלה, קולגות אהובות, אנשים מדהימים שהכרתי והפכתי לחברים דרך הפייסבוק וחברות יקרות מהעבר.

כולם ביחד וכל אחד בתורו מרחיבים לי את הלב, למחוזות חדשים.

זהו הפוסט מספר 30.

מה שאומר שגם הבלוג הזה הוא "מסע הגיבור" בפני עצמו.

30 ימי חמישי שכללו הרבה מסעות, תובנות ושעות על גבי שעות של השקעה, למידה והתפתחות.

למדתי מכל מילה, מכל משפט ומכל תגובה שלכם.

וגם לי יש ציפור קטנה בלב שעושה לה מנגינה של תקווה שכולנו נדע ונזכור שלכל אחד מאיתנו יש את היכולת ליצור אדווה חיובית בעולם, לעורר השראה במשהו, להעצים, לחזק, לעודד משהו אחר לקלף את שכבת החמר מעליהם ולהתקרב אל הזהב.

תודה לכם שאתם מאפשרים למסע הזה שלי להיות כל כך משמעותי ותודה שאתם לוקחים את הזמן לקרוא, ולהגיב ודרך הזהב שאתם מגלים בכם משקפים לי את הזהב שקיים בי!

שירה

#ג39וזףקמפבל #אימון #אימוןאישי #התפתחות #מסע #התפתחותאישית #בודהה #השראה #כתיבה #בלוגאישי #בלוגאישי #שינוי #שירהקינן #מאמנתאישית #צמיחהאישית

6 views

שירה קינן

מובילה אנשים ועסקים בעולם של גם וגם

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

@ כל הזכויות שמורות לשירה קינן 2017