על בחירות וטיסות



החודש אני חוגגת 10 שנים בארץ.

בשנת 2008 אחרי 8 שנים באיטליה החלטתי מהרגע לרגע

לאסוף את עצמי את כל החפצים, הזיכרונות והחלומות

לשלוח הכל באוניה ולעלות בעצמי על מטוס.

זו הייתה תקופה מאוד מרגשת,

בפעם הראשונה עזבתי בית כדי לחזור לבית.

בכל השנים שלי באיטליה הרגשתי חלק מהנוף.

הרגשתי שנולדתי שם, והייתי בטוחה ועודני שבגלגול קודם הייתי איטלקייה.

איטליה עבורי היא יותר מסתם בית,

היא אני.

השפה, התרבות, האנשים.

8 שנים במדינה הזו הרגישו כמו חיים שלמים,

בהם הרגשתי שאני בונה לי חיים מחדש.

לומדת שפה, מכירה חברים, מתערבבת בתרבות ומאמצת לי משפחה חדשה ואהובה.

יותר מהכל מעצבת לי חיים חדשים – בוחרת כל פעם ובכל יום מחדש.

קבלתי הרבה מתנות לדרך מהחיים במדינה אחרת, בתרבות שונה, מהשפה, הסביבה

מהכל - שתיתי את כל מה שאיטליה נתנה לי בצמא אדיר.

באחד משיעורי הקואצ'ינג האחרונים שיתפתי את המנחה היפה והחכמה שלי שבא לי לערער את הכל בחיים שלי, שאני מרגישה שמעצם הערעור אני יכולה לעשות בחירות חדשות יותר מדויקות ונכונות למי שאני היום, לאישה שאני הופכת ומעצבת את עצמי לתוכה כל יום מחדש.

היפה בתגובה שאלה "את הכל?"

ואני נבוכה לא ידעתי מה לענות.

אז היא הציעה שאשאיר לי משהו אחד יציב ואיתן

שיישאר שם עבורי גם כשאצא למים סוערים, ושאלה "מה תשאירי?"

מיד עניתי "את נמרוד והילדים" (כפרה עליהם)

הם אמנם יצרני הרעש והמשימות הכי גדולים אך באותו הזמן

הם גם המורים וממלאי המצברים הגדולים מכולם.

אבל כל בחירה שאעשה תשאיר אותם על קרקע יציבה וספוגה באהבה.

לפני שבועיים על הטיסה ממילנו בחזרה לארץ,

הבטתי מהחלון למחזה המרהיב שקורה לו ב 30,000 רגל

ונזכרתי באותה הטיסה מאיטליה לארץ, לפני 10 שנים.

נרגשת כל כך לקראת הבאות –רגע לפני גיל 30

בטיסה לכיוון השני שעשיתי בגיל 22 בחרתי לערער הכל.

לעזוב מדינה, משפחה, לבחור מקום לא שגרתי, שפה חדשה לגמרי

ללמוד באוניברסיטה, לבנות חיים שלמים.

אז אני זוכרת שלא השארתי כמעט דבר – ערערתי את הכל.

אבל בבית נשארה המשפחה האוהבת והתומכת וקצת חברים.

בדיעבד אני מבינה שבבחירה ההיא לא הייתי מודעת כלל שהיציאה אל מים סוערים

כללה קרקע יציבה ששמרה לי אותה המשפחה.

אני לא בקשתי אבל תמיד ידעתי שבכל רגע נתון מפרידה בינינו טיסה של 4 שעות.

היום רגע לפני 40 אני חושבת על הבחירות שעשיתי,

ועל כל אלו שאני עתידה לעשות.

ונזכרת שהמסקנה הגדולה ביותר מכל השנים ההן בחו"ל

הייתה ש - אין כמו הבית!

אין כמו הארץ שלנו וכמו המשפחה.

ישראל והמשפחה עבורי הם

בסיס, וקרקע איתנה.

כולם עוזבים אותה, אוהבים לשנוא אותה

אבל תמיד אוהבים את קיומה, גם אם הרחוק.

ועכשיו שאני שוב בוחרת לבחור מחדש,

לערער דברים בחיים שחשבתי שאני לא יכולה לעשות,

שפחדתי להגיד ועוד יותר פחדתי לכתוב,

אני זוכרת ומזכירה לעצמי שאת הכוח והאומץ לבחור ולשנות

אני שואבת דווקא מהבית, מהילדים ומאהבה שלי – מהקרקע האיתנה שלי

שמאפשרת לי לצאת, לשנות ולחלום!


2 views

שירה קינן

מובילה אנשים ועסקים בעולם של גם וגם

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

@ כל הזכויות שמורות לשירה קינן 2017