על מושלמות וכתיבה



מושלמות ושלמות

במסגרת קורס האימון שאני לומדת, אנחנו עוברים אימונים קצרים וממוקדים מול כל הסטודנטים, מתאמנים אחד על השני כדי לשפר את כישורינו כמאמנים.

היום זכיתי להיות מאומנת על ידי חברה יקרה ללימודים ולמסע ההתפתחות.

הקורס הזה עבורי הוא מסע התפתחות לעומק ולרוחב, קרו בו פריצות דרך רבות, ים תובנות ואין סוף של רגעים יקרים מפז של התרגשות מהאחר ומעצמנו כבני אדם וכיצורים במסע הזה שנקרא החיים.

משהו שמרגיש כמו משקפיים חדשים שמאפשרים לי לראות עולם אחר לגמרי.

בתום האימון המנחה החדה, העמוקה והיפה שלנו השאירה אותי עם נקודה למחשבה, שמהדהדת בתוכי והולכת איתי מאותו הרגע. היא דברה על מושלמות (פרפקציוניזם) ושלמות, היא פירקה את המילה ל"מושל במוות".

כשהיא אמרה את זה מיד הופיעו להן הדמעות שממרום גילי זה כמו אישור לנאמר, זה נגע ופתח ואישר את המשמעות.

להיות פרקציוניסט זה יותר קללה מברכה, זה לעשות הרבה ובו בעת לחיות במדבר הצחיח של "זה לא מספיק טוב" ו"זה לא מושלם" ו"עוד לא" ו"אני עוד מדייקת". מדבר צחיח של דיוקים, חיפושים והרבה הרבה פחדים. פחד ממה יגידו ומה אם חס וחלילה יגלו שאני לא מושלמת.

מן העבר השני של המילה מושלמות נכתבה המילה שלמות, מילה שאני מתחילה לצעוד לעברה, עם ההתקרבות לגיל 40 אני מתחילה לקבל את עצמי כמו שאני יותר מאי פעם, מוותרת בהרבה תחומים על המושלמות (יעידו על כך ערימת הכביסה והאבק על המדפים) להיות אמא שחושבת שהיא צריכה להיות מושלמת זה חתיכת שחיקה תחת אבן ריחיים מימי הביניים.

זה מולטי טסקינג בריבוע, זה לא לנוח ולא לוותר, והכי חשוב להראות כאילו לא התאמצתי בכלל.

זה להיות אמא לשלושה (ללדת 3 פעמים תוך 4 וחצי שנים) להיות בעלת עסק, להיות תמיד בוועד גן או כיתה, או גם וגם, להיות עם הילדים כל יום אחר הצהריים, להיות גם המנקה וגם המבשלת, להיות פעילה, פעלתנית ומפעילה. לעשות ספורט מוקדם בבוקר, להתפתח, לא לוותר על עצמי, להספיק את כל המטלות והמשימות, להכין רשימות חדשות ועוד ועוד...

וכן זה מעייף גם לקרוא את זה וגם לחיות את זה.

כתיבה ושירה

אבא שלי קרא לי שירה, בתור סופר ומשורר הוא בחר את השם הכי ראוי.

כילדה הבית שלנו היה מרופד מקיר לקיר בספרים, וזכור לי מאוד ההרגל של לעבור על המדפים להסתכל ולהוציא ספר ולדפדף בו, אינציקלופדיות ספרי שירה וכו'.

עוד יותר זכור לי את אבא שלי יושב מול מכונת הכתיבה שהתחלפה במחשב עם השנים וכותב וכותב וכותב. זכורים לי כל ערימות הדפים, הפתקים עם קטעי משפטים פזורים לכל עבר. כשאבא שלי כתב לא הפרענו לו, זה תמיד ריגש אותי וסקרן אותי במיוחד.

לאורך השנים אבא שלי אמר לי מספר פעמים שאני צריכה לכתוב. לא לקחתי אותו ברצינות אבל מדי פעם כתבתי, אבא שלי נטע בי את הזרע והוא חיכה לבקוע מתוכי.

באחת הארוחות המשותפות האחרונות שלי עם אבא שלי נתתי לו לקרוא שני סיפורי ילדים שהגיעו למוחי הקודח בוקר אחד והחלטתי לשתף אותו.

אבא שלי נרגש, אמר שהם נהדרים ושאני צריכה לעשות איתם משהו.

חשבתי לעצמי באמת?!? מה לא צריך לתקן? לשייף? לשנות שום דבר?!?

והנה מתחברים לי עכשיו הדברים.

המושלמות זה כמו תחנת אוטובוס באמצע המדבר על כביש 90 אי שם בין שום מקום לשום דבר.

השלמות לעומת זאת, זה לעשות ולשחרר לאוויר, לפעמים זה יהיה טוב לפעמים פחות, לפעמים יהיה אבק על המדף ולפעמים לא, אבל כך או כך אני אהיה שלמה עם עצמי ועל מי שאני.

כאמא אני רוצה תמיד לוודא שהילדים שלי יואהבו את עצמם בדיוק כמו שהם, הם כבר יודעים שהם צריכים קודם כל לאהוב את עצמם ואחר כך את האחר. במושלמות יש בבסיסה חוסר אהבה וקבלה של עצמי כמו שאני וזו ההבנה הגדולה שלי מהתהליך הזה.

כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב,

יודעת שאגרתי בתוך תוכי המון מילים, תובנות ובעיקר דרך מספיק ארוכה ועשירה כדי לכתוב.

הַשְׁרָאָה -במילון מוגדרת כהַעֳנָקָה, נְתִינָה. וזה מה שאני בוחרת לעשות בבלוג הזה, להיות בנתינה, להעניק ואולי איכשהו, מתישהו לתת השראה.

אז הנה התחלתי לנוע מהתקיעות שבמושלמות אל עבר השלמות בעצם הכתיבה ועוד יותר בפרסום של הבלוג שלי ובפעם הראשונה לשחרר את הפחד ולקבל את מי שאני, גם תחת העיניים שלך או שלך.

זכיתי לעבור ועודני עוברת תהליך מדהים של התפתחות אישית, של מציאה ובריאת האור הפנימי שלי, של ראיית העולם דרך משקפיים אחרים, מכילים ואוהבים, של הסרת הציניות, השיפוטיות והביקורתיות, של בחירה מודעת בחיים מודעים ועמוקים.

מזמינה כל אחד ואחד מכם להתחבר, להביט פנימה, יש שם אוצרות.


אסיים בקטע המקסים הזה, שמתאר במדיוק את התקופה שאני עוברת.

שתי לידות לו לאדם

"שתי לידות לו לאדם- אחת שלא מדעתו, ואחד מדעתו. אחת על-ידי אחרים, ואחת - על-ידי עצמו. ראשונה- לקתה בחבלי לידה, שנייה - נתברכה בחבלי יצירה. ראשונה - מאורע לשעתה, שנייה - נמשכת כל ימי חייו של האדם. ראשונה - לידת הגוף, שנייה - לידת נשמה. ראשונה - יציאתו מבטן אמו, שנייה - התגלות מהותו."

(הרב אלימלך בר שאול)

תודה

שירה!

#lifelessons #growing #newlife #אימון #התפתחותאישית #מסע #שירהקינן

5 views

שירה קינן

מובילה אנשים ועסקים בעולם של גם וגם

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

@ כל הזכויות שמורות לשירה קינן 2017