על תמונה והנחת הנחות



כשאביגיל רואה תמונה שלה או של מישהו אחר לבד,

היא תמיד מוטרדת ושואלת "אמא למה אני לבד?".

אני מנסה תמיד להסביר לה שהיא לא לבד,

והיא נשארת בשלה מתקשה להבין ומתמלאת בפחד על כך שהיא לבד.

פחד זה רגש חזק, עוצמתי

יש בכוחו לשתק, לעצור,

יש בו גם יכולת להניע, להריץ.

כשאביגיל אומרת שהיא לבד,

היא מתכוונת שהיא בהוויה שלה לבד,

מנקודת מבטה היא לבד,

היא לא רואה את הלא נראה,

אבל היא מרגישה את מה שהיא רואה.

בלימודי הקואצ'ינג ובכלל בבסיס ההתפתחות האישית

עומדת ההנחה הבסיסית של "אי שיפוטיות".

לבוא נקיים, לא להניח הנחות ובטח לא לשפוט במבט ראשון.

שיפוטיות היא ללא ספק מקור רוב הבעיות שלנו

כלפי האחרים וכלפי עצמנו.

במקום הזה שנדמה לנו שאנחנו יודעים, מבינים, חורצים

שם נכנס לכל סיטואציה מימד חדש,

גדול עוצמתי שאף אחד לא יכול עליו.

הנחת ההנחות לא מאפשרת לנו להתקרב אחד אל עבר השני משתי סיבות,

האחת כי אנחנו כבר הבנו ופתרנו לנו בראש מה הצד השני חושב, מה הוא התכוון ולמה.

בפעם השניה הנחת ההנחות מזיקה לנו כלפי עצמנו כי היא גורמת לנו לשלוף בכל סיטואציה את הדפוסים של עצמנו ו"לטפל" בכל פעם מחדש באותה הבעיה עם אותם הכלים.

אחד הדברים שאותי הכי הדהימו כשהתחלתי לקרוא ספרות של התפתחות אישית ורוחניות זה העיקרון הבסיסי של ערעור כל המוסכמות ובינהן ההנחות.

אנחנו בכלל לא מודעים עם כמה "עודפי" הנחות, פרדיגמות, חוקים ומיני "אמיתות" אנחנו מסתובבים בעולם,

כאילו עטינו על עצמנו שריון, קסדה, חרב פיפיות ויצאנו לקרב.

אנחנו יודעים מה נכון ומה לא, מי צודק ומי לא, מה אלוהים היה חושב, ואיך צריך או לא צריך להתנהג.

ואז כל אינטרקציה, כל מערכת יחסים, כל מפגש אפילו הכי קטן הופך לשדה קרב.

לי זכורה הפעם הראשונה כשאמרתי לעצמי מה אם אני לא אתעצבן בכביש,

כלומר אולי אתעצבן לרגע, אבל לא אקלל, לא אעשה תנועות של "מה אתה עושה"

ובטח לא אאחל להוא שחתך אותי בכביש שֳִֵ%@$ת.

זה הרגיש כמו לעשות דיאטת ניקיון שכזו,

שפתאום אתה משיל מעצמך משקל שהכביד עליך

ואפילו לא ידעת כמה הוא כבד ומעיק.

זה היה כל כך מוצלח שמאז באופן קבוע אני מערערת את כל המוסכמות וההנחות שיש לי בראש,

ופשוט מנפצת אחת אחת על מנת להשיל מעצמי משקל כבד ומיותר,

לא שוכחת בדרך לשמור ולשמר את ההנחות והערכים שמשרתים אותי נאמנה.

אם יש דבר אחד, כלי אחד שמאיץ שינוי זה הכלי הזה לערער את כל האמיתות שנאחנו חיים עליהם ותוקעות אותנו במקרה הטוב ומושכות אותנו אחורה במקרה היותר גרוע.

תעצרו, תחשבו, תערערו, תנשמו, תשנו, תהפכו ותצאו לדרך חדשה כי אנחנו יצורים מתפתחים, שאוהבים שינוי והתקדמות.

ובאשר לאביגיל הקטנה היא כרגע מניחה הנחה שהיא לבד בתמונה

ואני מאמינה שהיא תוסיף לעצמה עוד הרבה הנחות ואמיתות למינהן,

אני מצידי אנסה להצטלם איתה יותר ולהמשיך להגיד לה שגם שנדמה לה שהיא לבד היא לא באמת לבד.


תודה

שירה


2 views

שירה קינן

מובילה אנשים ועסקים בעולם של גם וגם

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

@ כל הזכויות שמורות לשירה קינן 2017